מאת: אופיר ורדי 8/11/2021
אחת עשרה וחצי בלילה, אנחנו נאספים במרכז העיירה Ajdovščina, שלא משנה מה תעשו לא תצליחו להגות את השם שלה. מזג האוויר מושלם – קר אולם ללא רוח וגשם.לכאורה זה עוד מירוץ אשר נדחה בגלל הקורונה. המועד המקורי שלו היה אמור להיות בחודש מאי אולם לאור הדחיה שלו לסוף אוקטובר, נפתחה אליו שוב ההרשמה ונרשמתי אליו כגיבוי למירוצים אחרים שחששתי שיבוטלו. לבסוף, הם לא בוטלו אז המירוץ היה בונוס.
אומנם, נאלצתי לפתוח את המפה בשביל לראות בדיוק איפה זה סלובניה, איך מגיעים לשם ולוודא שסלובניה זה לא שם אחר לסלובקיה אולם בסופו של דבר כל האדמיניסטרציה הסתדרה עם טיסה זולה לוונציה, נסיעה של פחות משעתיים ברכב ודירה שבקושי מצאתי ב- Ajdovščina.הנתונים היבשים כהרגלם היו יבשים – 106 ק"מ, כ-5,000 מטר טיפוס, אין גבהים יוצאי דופן – לכאורה – מירוץ קל (עד כמה שמירוץ אולטרה ל-106 ק"מ בשטח יכול להיות קל). למירוץ נסעתי עם אייל אשר הפנה את תשומת ליבי למספר עובדות – דבר ראשון, זמן הקאט-אוף הוא 35 שעות. זה הרבה. דבר שני, שיא המסלול והזמן של הרץ הראשון הוא כ-12 שעות. להשוואה, במירוץ שבו השתתפנו לפני מספר חודשים – לברדו באיטליה, עם 120 ק"מ ו-5,800 מטר טיפוס, זמן הקאט-אוף קצר יותר ושיא המסלול / הזמן של הרץ הראשון דומה.
האם אנחנו מפספסים משהו? האם המסלול קשה יותר ממה שנראה?כל ההתחלה עד לק"מ ה-20 היא במגמת עליה. קצת שבילים לבנים, סינגלים, יער. כשמגיעים לקו הרכס נשקף נוף לילי מרהיב של כל העמק. אומנם היה ירח חצי מלא אולם הראות המושלמת איפשרה ממש לראות את הנוף.
גרף הגבהים במירוץ
כמו בכל מירוץ, בשעות הראשונות אתה עוד רואה אנשים אולם לאחר כ-20 ק"מ, אתה כבר לבד. התוואי ברובו ביער ורצים בשקט, בחושך מתחנה לתחנה.
עכשיו אני מתחיל להבין מדוע המירוץ יותר איטי ממה שחשבתי. התוואי יחסית טכני. דרדרת, אבנים, סלעים, קצת מזכיר את הכרמל (רק בלי קוצים) והבונוס הגדול זו השלכת. כל המסלול מכוסה במשך קילומטרים רבים בשלכת סמיכה. מה זה אומר? בסדר, זה מאוד יפה, צבעים מהממים אולם לא רואים את פני הקרקע. הכל מכוסה. בירידות תלולות וטכניות אתה לא רואה על מה אתה דורך, צריך להיות סופר זהירים. אז באמת אי אפשר להתקדם מהר.ממש לפני סוף העליה לננוס. החיוך לא ברור
כפי שאמרו חכמים ממני, כל עוד ממשיכים בסוף זה נגמר ואכן לאחר עשרות שעות (למעשה כל הטיפוס לקח כשעתיים ועשרים דקות) אנחנו מגיעים לקומפלקס עצום של אנטנות. זה נותן מוטיבציה להמשיך מהר לפני שכל המטען הגנטי שלנו יתבשל – תחנת ננוס לפנינו. נותרה ירידה של כ-16 ק"מ לסיום. הקור בתחנה אילץ אותנו לצאת מהר בשביל לבן ונוח לריצה. איזה כיף, פשוט להתגלגל למטה. אופס. לאחר 2-3 ק"מ החגיגה הסתיימה. חוזרים לסינגלים טכנים. עוברים לסירוגין בין מסלול שהקפידו לפזר בו אבנים וסינגלים מהירים וזורמים ביער. השביל הופך לתלול וטכני יותר ויותר. זה הזמן להיזהר. הגוף כבר עייף. אי אפשר לרוץ מהר. 600 מטר לסיום. עדיין בתוך סינגל תלול. מה קורה כאן? איפה העיירה? הופה, עוברים לכביש ומריחים את הסוף. הבטחתי לאייל שנגיע לפני החושך ואכן, הצלחנו להקדים אותו במספר דקות.