אופיר ורדי, 31/07/2021
אני מתעורר ורואה שיש אור בחוץ. אני מסתכל בלחץ על השעון והשעה 6:30!כולי זיעה קרה, המירוץ שלי התחיל ב-5:30! אני לא מאמין שזה קרה לי
אחרי מספר שניות אני נרגע.אבל אחזור קצת אחורה בזמן. מירוץ היעד שלי לחודש יולי 2021 היה
Ultra Blue Island – 65 ק"מ עם כ-3,000 מטר טיפוס באי Faial שהוא חלק מהאיים האזורים.
למעשה חוצים את כל האי, עולים למכתש הר הגעש, עוברים בנופים עוצרי נשימה ובמגוון שבילים.
התאמנתי בנחישות למירוץ והרגשתי שאני מוכן לאתגר. פתאום, לפני כחודש, מגיע מייל. אני פותח אותו בהתרגשות והמסר בו המם אותי. המירוץ מבוטל. רק 10% מהרשומים אישרו את בואם.
לרגע לא ידעתי מה לעשות. היו בפני ארבע אופציות. בלי לחשוב או לדעת מה שלוש מהן מייד פסלתי אותן ונשארתי עם אופציה אחת – להגיע ולרוץ את המסלול באופן עצמאי, בלי סיוע, תמיכה ותחנות, בלי להכיר את המורכבות של המסלול ואת הלוגיסטיקה. זה מרוץ P2P ואין שום אפשרות להטמין אוכל או שתיה ואין דרך לחזור מסוף המסלול (אין באיים תחבורה ציבורית ולא אובר – הדרך היחידה היא להזמין מונית וזה לא פשוט לאור זה שאני לא דובר פורטוגזית ורוב המקומיים אינם דוברים אנגלית).אז הפור נפל. אומנם הייתי סקרן לדעת מה היו יכולות להיות שלוש האופציות האחרות אולם החלטה זו החלטה והגעתי לאי לרוץ את המסלול. אז קמתי מאוחר – אז מה? גם ככה אין לוחות זמנים.
הזינוק החגיגי – רק לדמיין שער, מלא רצים ואווירה ססגונית
התארגנתי בזריזות ויצאתי. הזנקתי את עצמי ואני יוצא לדרך. המסלול מעודכן בשני השעונים שלי, לקחתי מזון, חטיפים, ממתקים, צ'ופרים, סוכריות ועוגיות עבאדי שהבאתי מהארץ ל-10 שעות. בדקתי מראש וראיתי שככל הנראה יש כמה נקודות מים שבהן אוכל למלא מים. זו הייתה הנקודה שהכי הדאיגה אותי. לא ידעתי אם אוכל למלא מים במסלול – וזה deal breaker
בכל הריצות שלי עד עכשיו ובמיוחד באיים האזורים, מזג האוויר היה מושלם עד קר. ליטר מים הספיקו לי ל-2-3 שעות בלי בעיה. היום היה חם במיוחד עד לוהט.
אני והורטנזיות כחולות – הסמל של האי
פיאל – האי הכחול, נקרא ככה מאחר ויש כאן פריחה מטורפת של הורטנזיות כחולות. מול האי ניצב בגאון האי פיקו – שבו נמצא ההר הגבוה בכל פורטוגל. למעשה כמעט מכל נקודה בפיאל רואים את פיקו וזה מרשים. לא הייתי מתנגד לטפס אל פסגת פיקו אולם לצערי זה כנראה לא יקרה.
קשה לרוץ. הנופים מאלצים אותך לעצור בכל פעם. אני חושב שלא הייתה ריצה שבה עצרתי כל כך הרבה להסתכל על הנוף, על פריחה מטורפת, על יערות בדיוק כמו שאני אוהב. זה בסדר, אני לבד במסלול, יש לי את כל הזמן שבעולם.
למעשה חצי מהמסלול הוא יחסית ללא טיפוס משמעותי ובשבילים לבנים. אני מתקדם לפי התוכנית, אולם מבין שלחום תהיה את המילה האחרונה. למזלי אני מוצא מקומות למלא מים ואפילו עברתי באיזה בית קפה שבו יכולתי לקנות קולה וגלידה!
נוף טיפוסי בחצי הראשון של המירוץ
הטיפוס מתחיל לעבר מכתש הר הגעש שבאי. למעשה כל אי נוצר מהר געש. עכשיו כבר אין נקודות מים. יש עוד ברז אחד לפני הר הגעש וממנו כלום. אני מגיע לברז האחרון, ממלא 5 פלסקים שזה אומר 2.5 ליטר מים, ומטפס להר הגעש. בעיצומו של הטיפוס פתאום שואה! הווסט סלומון האהוב שלי נקרע . למעשה החיבור של הקוויוור לווסט נקרע ועד סוף המסלול אני נאלץ לאלתר ולהחזיק את המקלות. כשמגיעים למכתש עצמו, הנוף מהמם. מצד אחד המכתש ומצד שני הר פיקו. מעכשיו עד לסוף, המסלול הוא בסינגלים שרובם טכנים, עם שיפועים יותר משמעותיים.
רץ מסביב למכתש. פריחה מטורפת של הורטנזיות, נוף מהפנט וחם. כבר ברור לי שאין לי מספיק מים.
פריחה ונופים – קשה לרוץ ככה
מנסיוני, אני יכול לרוץ שעות בלי מים, הגוף שלי די עמיד. זה לא נעים אולם זה לא מה שישבור אותי. בשלב מסויים חשבתי לגנוב לחזירה שפגשתי את המים אולם לא רציתי להצטייר כישראלי המכוער.
הייתם שותים את המים האלו?
לאחר שמקיפים את המכתש, השמחה מתחילה. שבילים מדהימים בתוך פריחה אינסופית, סינגלים ביערות בדיוק כמו שאני אוהב.לא מכוער כאן. זה ממשיך וממשיך ומצדיק בגדול את כל הטרחה שבהגעה למירוץ. לאחר הקפה כמעט מלאה של מכתש הר הגעש, מתחילה מגמת ירידה (מגמת ירידה, כמו שאני מסביר לילדים שלי, זה לא רק ירידה. יש גם עליות שעלולות להיות אכזריות, אולם רוב המסלול בירידה.)
ריצה בסבך, יערות, לאורך תעלת מים אינסופית בתוך יער, עוד יער, עוד הורטנזיות כחולות.
מי שתכנן את המסלול לא ויתר על שום עליה אפשרית וכך ממש לקראת הסוף שוב עליות ואז ירידה אחרונה לכיוון המגדלור והחוף. המוני אנשים מריעים לי (למעשה כמה מתרחצים בחוף הסתכלו בתדהמה על הרץ התמהוני) והמירוץ הסתיים.
תמיד כיף לסיים ריצה ארוכה, למרות שבשמחה גם הייתי ממשיך. הצלחתי להזמין מונית וההרפתקאה הסתיימה באופן מוצלח ביותר.
יש לציין שיש לי ניסיון רב בריצות ארוכות עצמאיות ולכן יכולתי לצאת לריצה כזו ללא תמיכה. למרות
רגע הסיום המרגש
