אופיר ורדי, 07/01/2022
לפעמים יש הזדמנות לריצה חד פעמית, ריצה שקשה מאוד עד בלתי אפשרי לשחזר או לרוץ אלא אם מנצלים הזדמנות – וזה בדיוק מה שקרה כאן.תומר פטרון ביחד עם קבוצת קוקו אירגן ריצת אולטרה בשטח, לאורך קו שתי העוג'ות. קצת רקע היסטורי – מדובר על קו חזית במלחמת העולם הראשונה בין הצבא הטורקי ובין חיל המשלוח המצרי / האנגלים.
הקו נמתח לרוחבה של ישראל – מעוג'א א-תחתא ליד ייט"ה אשר מצפון ליריחו במזרח ובין העוג'א המערבית – נחל הירקון. כיום, הקו הוירטואלי עובר במזרח בשטחי הרשות הפלסטימאית B ו-C. אז הכוונה – לרוץ לאורך הקו מהנקודה המזרחית שלו ועד לאריאל. למעשה החלק השני, מאריאל לירקון, פחות מעניין מבחינה ריצתית ולכן החלטתי לוותר עליו. לארגן ריצה כזו זה אתגר לוגיסטי לא פשוט. המסלולים והשבילים לא מסומנים או ברורים, זה לא ממש אזור שרבים מטיילים או רצים בו. בנוסף, יש לבצע תיאום בטחוני, לרוץ אך ורק בקבוצה ורצוי עם נושא נשק. נשמע מפחיד אבל בשטח עצמו, אין שום הרגשה לא נעימה ולא עוברים ליד ישובים פלסטינאים, אלא רק ליד הרבה, אבל ממש הרבה רועי צאן, עיזים, כבשים ועוד. נפגשנו באריאל לפני 5:00 בבוקר ועלינו על ההסעה לייט"ב. כבר לפני 6:00, התחלנו את הריצה ולאט לאט תוואי השטח התגלה – תחילה לאור הפנסים ואז עם האור הראשון. זה שונה מהמדבר המוכר לנו, מאזור ים המלח שאינו רחוק, או מהנגב. הכל צחיח וחשוף אבל הנוף מהפנט. כל הריצה במגמת עליה – בהתחלה השיפוע יותר תלול ואח"כ הוא מתון ומלווה בקטעים מישוריים. המסלול עובר ברובו בשבילים לבנים והשאר בסינגלים או פשוט בשטח טכני ללא שביל. לאורך המסלול עשרות בורות מים – חלקם מלאים וחלקם ריקים אשר משמשים את רועי הצאן ובחלקם ניתן לטבול ולהתרענן (גם בחורף…) הזריחה העירה את הרי ירדן באור שהשתנה ממש כל שניה. לאור כ-8 ק"מ יחסית מתונים מגיעים לעליה המשמעותית במסלול. טיפוס של מעל ל-800 מטר בוואדיות, נחלים ומסלול טרשים. בהחלטה ספונטנית החלטנו לעבור בעין רשאש מגיעים לעמק דליה, ממשיכים בטיפוס ורואים/עוברים בסמוך לישובים מבוא שילה, עדי ואז למישור של עמק שילה. עוברים בעין עוד ובמעיין הגבורה שנמצא למרגלות נווה שהם. ממשיכים לאורך נחל שילה ולבסוף מגיעים לאריאל. יושבים ומסכמים את החוויה מסע מופלא וחד פעמי. סה"כ 49 ק"מ עם 2,100 מטר טיפוס למסלול לחצו כאן תמונות נוספות מהריצה: