מאת: אופיר ורדי, 04/12/2020
עמל״ק: זה היה כישלוןבמסגרת תחביביי להירשם לכל אירוע ריצה למרחק הכי גדול נרשמתי גם לאולטרה דזרט 75 ק״מ. מדובר על תחרות P2P – כלומר מסלול לא מעגלי, מנקודה לנקודה. ההתחלה בצומת אלמוג ולאורך המצוק של ים המלח – מצוק ההעתקים – בשבילי ג'יפים עד למצוקי דרגות. משם עולים לתצפית על מרסבה, להר מונטר וממשיכים לסיום בהר אדומים.
המטרה הייתה ברורה.
לאחרונה קיליאן, אחד מרצי השטח הטובים בעולם, פרסם פוסט בו הסביר וניתח את נסיונו (הכושל) לשבור את שיא העולם במירוץ 24 שעות.
כחלק מהאימונים לניסיון זה הוא ניסה להתמיד בתזונה של 100 קלוריות לשעה וזה היה אחד הדברים שהצליחו לו במירוץ עצמו.
אמרתי לעצמי ולמאמן שלי קובי אורן, אם קיליאן עושה את זה גם אני אנסה – ואכן הגיעה ההזדמנות במירוץ אולטרה דזרט – נרשמתי למקצה ה-75 ק״מ במטרה להצליח לצרוך במשך כל שעה 100 קלוריות.
כוונות לחוד ומציאות עגומה לחוד.
איך לעזאזל אפשר לאכול רק 100 קלוריות בשעה? זה חצי סניקרס, חצי חבילת אוריאו, כוס קולה אחת …
באמת שניסיתי
למשל כאן בתמונה רציתי לקחת עוגיה אחת בודדת אבל לא יכולתי להפריד אותה מכל החברות שלה
כנ״ל לגבי שאר החטיפים. אכלתי חצי ולקחתי הלוואה על חשבון השעה הבאה של חצי החטיף השני. אחרי 20 דקות נאלצתי לאכול שוב כי הייתי רעב.
בקיצור זה היה כישלון. מקבל את האחריות ופורש מריצות אולטרה.
