מאת: אופיר ורדי 02/03/2022
לרוב החורף מוקדש לריצות במדבר, אולם דודי אלון המליץ לי לרוץ באזור הזה, שהוא מבין החמים בארץ.למעשה לא ניתן לרוץ באזור בקיץ וגם באביב, מסיבות שיובהרו בהמשך, זה לא ממש אפשרי.
אז ניגשתי לאתגר. חיברתי כל מיני מסלולים, כאשר המוטיב החוזר – עולים לרמת סירין ויורדים בחזרה – ואכן הצלחתי לייצר שש עליות במסלול P2P מעניין במיוחד.החנתי את הרכב ליד בית העלמין של מנחמיה. תכננתי לקחת אוטובוס לצומת כוכב הירדן על כביש 90 אולם קודם לכן עצר לי טרמפ.
המסלול מתחיל ליד מפעלי האגירה השאובה ותוך מספר דקות כבר הצלחתי להסתבך! לא עליתי מהמקום הנכון והגעתי לקיר. לאחר דיון קצר עם עצמי, החלטתי שהקיר עביר ואכן הצלחתי לטפס אותו. כבר בתחילת המסלול, יש טיפוס תלול של כ-500 מטרים על 3 ק"מ מצומת כוכב הירדן על כביש 90 עד לגן לאומי כוכב הירדן.
ההמשך בשבילים נוחים דרך שדות ירוקים, עצי שקד במלוא הדרם ובכלל החלק הזה נראה כמו טוסקנה, במיוחד למי שלא באמת היה בטוסקנה.
השביל הנוח עובר לסינגל טכני ורטוב לאורך נחל תבור
ממשיכים במגמת ירידה כאשר מידי פעם חוצים את הנחל עד לחציה נוספת ואחרונה של נחל תבור.
מכאן מתחילה העליה השניה, לאורך סכין כאשר מצדדיו רואים ערוצים נוספים שלכאורה נראים יותר מעניינים לעליה על בסיס הדשא של השכן ירוק יותר. בסיום העליה נראה את טורבינות הרוח ליד מאגר כנרתי, אליהם נגיע מאוחר יותר
מתחילים בירידה לכיוון גשר – כאשר בסמוך לכביש 7188 – נמצאת נקודת המים הראשונה (הטמנה).
אותו מטע שקדים משתי זוויות שונות
מכאן מתחילה העליה השלישית לכיוון מצפה נח כנרתי. אני עובר בשדה סרפדים שיותר גבוהים ממני, במסלול ללא כל תוואי ברור וכמובן – גדרות. החלק הזה הזכיר במעט את המסלול המאתגר בארץ – שביל הוואדיות בחיפה. לאורך המסלול קיימת פריחה מרהיבה בכל מיני צבעים.
למעשה, ניסיתי לספור את מספר גדרות התיל ושאר הגדרות אותם נאלתי לעבור – אבל יש לי רק 10 אצבעות וקשה לזכור מספרים כל כך גדולים.
יש שלוש שיטות לעבור גדרות – אפשר לטפס עליהם (פחות מומלץ בגדל תיל, אפשרי בגדר רגילה), אפשר לזחול מתחת (מצ"ב תמונה להמחשה -עם שיפצור להקלת הזחילה) ואפשר פשוט למוטט, להרוס ולהשמיד את הגדר (או, לקנות קטר ממש איכותי, די הכרחי במסלולים כאלו).
להמחשה – כאן ניתן לזחול מתחת לגדר
בכל אופן, התנועה בשדות הסרפדים והקוצים די איטית. אבל התחושה הנעימה ברגלים מעיקצוץ הסרפדים איזנה את הקושי. לבסוף מגיעים למצפה כנרתי.
מכאן תכננתי ירידה דוך למטה. מצילומי האוויר זה נראה אפשרי. באופן מפתיע, זה באמת היה אפשרי. המסלול בהתחלה די זרם עד ששוב מגיעים לשדות קוצים ששולבו במרבדים אדומים מרהיבים.
לבסוף מגיעים שוב בסמוך לכביש 7188- לנקודת ההטמנה השניה.
מכאן מתחילה העליה הרביעית. בתחילה בשביל יחסית נוח ואז יש ירידה קצרה ותלולה לקראת מעלה חרדון. למעשה, זו אחת מהעליות התלולות בארץ! עליה של כמעט 350 מטר על פני קילומטר אחד. בדיוק בשביל דברים כאלו הגענו לכאן….
ניסיתי לצלם את השיפוע המטורף אולם בעין המצלמה זה נראה מישורי.
תאמינו לי, זה תלול
בסיום העליה ממשיכים לכיוון עין אולם – מעיין שנסתר בתוך מבנה בטון.
ממשיכים לנחל עין חדה ומטפסים את מעלה חדה הצפוני – העליה החמישית במסלול. מסיומו – עין חדה – מעיין נוסף בתוך מבנה בטון שדי דומה לעין סולם.
מכאן מתחילה מגמת ירידה במעלה יבניאל דרך עין חרצית ליבניאל או בלשון המקומיים יבנאל.
ביבניאל כולם נראים צדיקים גמורים אבל אותי מעניינת רק נקודת הצ'ופר – סופר יבנאל. כרגיל, התרעננתי בקולה וגלידה מקומית והמשכתי במגמת ירידה, דרך שמורת יבניאל ונחל יבניאל עד לחיבור עם שביל ישראל והתחלת העליה השישית והאחרונה.
העליה השישית, למרות שאינה תלולה בהתחלה לא מאפשרת תנועה מהירה מאחר והיא טכנית. ממשיכים עד שיא הגובה ואז מתחברים לשביל שמסומן כחול לירידה למנחמיה.
יש ממש מלא פרות לאורך המסלול
חשבתי שהירידה האחרונה תזרום והנה, מייד מסתיים המסלול אולם זה שביל מפתיע ומתעתע. השביל עצמו מאוד טכני, עובר בערוץ נקיקי של ואדי אל ג'ורם הכולל מספר לא מבוטל של יתדות. ניתן לנסות לרוץ בשבילי פרות מקבילים – אולם התוואי לא ברור וכאמור בקו גובה זה ובעונה זו מלא בצמחיה, קוצים וסרפדים.
השביל הכחול
המשכתי לסירוגין חלק בתנועה בשביל המסומן וחלק באופן חופשי עד שלבסוף מגיעים לעיירת הנופש מנחמיה. מייד רואים את הבריכה הנטושה. מכאן עד לרכב יש עוד 2-3 ק"מ מיותרים במנחמיה ובכביש. התכנון היה לנסות לעצור טרמפ וכאשר הגעתי לכביש הראשי באמת הצלחתי. סה"כ, 51 ק"מ עם למעלה מ-2,500 מטר טיפוס.
גרף הגבהים במסלול
למסלול לחצו כאן
