מאת: אופיר ורדי 10/09/2022
המקצים האחרים הם 29/2100 ומירוץ הורטיקל – למעלה מ-1,000 מטר טיפוס על 3.2 ק"מ.
המירוץ מתקיים באיטליה בעמק Formazza סמוך לגבול עם שוויץ וכולל מעברי הרים אלפינים, נופים מרהיבים במיוחד, מספר רב של אגמים טבעיים ומלאכותיים ושיאו בגובה 3,000 מטר.
גרף הגבהים במירוץ
העמק עצמו יפה במיוחד – והוא בין שני רכסי הרים גבוהים משני צדדיו. לאורך העמק יש כפרים קטנים ואינספור מסלולי טיול.ביום שהגעתי לאיטליה, לא יכולתי להתגבר על הפיתוי ורצתי את מסלול הורטיקל – המירוץ עצמו הוא רק העליה (ומשם יורדים ברכבל), אולם רצתי את העליה ואת הירידה (האכזרית). בשאר הימים טיילתי במסלולים שונים, ביערות ובין כפרי ציפחה בנופים שקשה לתאר.
מאחד הטיולים
בכל אופן נחזור למירוץ. ההזנקה ב-5:15 בבוקר מהכפר Valdo – יש כשעה וחצי ריצה בחושך.
למעשה המסלול מורכב משלוש עליות משמעותיות – הראשונה, כ-1,300 מטר, השניה גם כ-1,300 מטר ובה מגיעים לשיא הגובה שהוא קצת פחות מ-3,000 מטר והעליה השלישית מתונה יותר.העליה הראשונה הינה בשבילים נוחים ואולי נוחים מידי.
כשהשמש עולה הנופים המרהיבים מתגלים. גם מתחילים לעבור לסינגלים ולשבילים טכנים
לא פשוט גם להתרכז במסלול וגם להסתכל כל הזמן על הנוף, אבל אין ברירה, צריך לשלב.
רוב הזמן אני רץ לבד. מדובר על מירוץ קטן במיוחד – כ-80 משתתפים במסגרת אליפות העולם ועוד כ-50 משתתפים בהרשמה רגילה.
אחד ממי יודע כמה אגמים שיש במסלול
אני מסיים את העליה הראשונה ואת הירידה הראשונה ומתחיל את העליה המשמעותית לכיוון שיא הגובה.
את באגם הזה עוד אראה אבל מגובה של כמה מאות מטרים מעל.
ככל שעולים האוויר נעשה דליל והקצב יורד. גם הטמפרטורה מתקררת ואני מחליט לשים באפ.
קרוב לשיא הגובה יש תחנה ולמען האמת די קריר.
כמי שגר בגובה 12 מטר, בתל אביב, אין לי שום איקלום לתנאי גובה. לכן, כל מירוץ כזה זו הזדמנות לבחון איך יגיב הגוף לתנאים אלו במאמץ ולהבין איך להתנהל בגבהים אלו.
בגובה 2900 ומשהו…
הירידה משיא הגובה תלולה, טכנית ודורשת ריכוז.
מכאן לכאורה כבר אין טיפוסים משמעותיים אולם זה לא אומר שהמסלול הופך להיות קל. העליה השלישית מחולקת לשנים – החלק הראשון מעט יותר תלול ואז עוברים לקטע ארוך בשיפוע מתון על שביל סלול, קטע שלא נגמר.
החלטתי לרוץ באופן רצוף את כולו. אומנם החלק הזה 5 ק"מ אבל הוא פשוט לא נגמר. עד שהוא לבסוף כן נגמר.
הירידה האחרונה גם די טכנית. עוברים ליד מפל מרשים במיוחד, שנותן פייט רציני למפלים של איסלנד
לאחר המפל ממשיכים בשבילים נוחים עד לסיום.
המסלול מסומן בצורה לא רעה, התחנות מספקות את מה שצריך וכמות הצוות והמתנדבים היא בערך פי 3 ממספר הרצים.
הטיפוס במירוץ לא יוצא דופן – 3500 מטר על פני 58 ק"מ. ב-MIUT היו 7,300 מטר טיפוס על 115 ק"מ וב-OMT באולימפוס היו כ-7,000 מטר טיפוס על פני 103 ק"מ.
אני לא עושה תכנון מראש של קצבים ומקטעים במירוצים. גם הפעם לא תכננתי כלום – אני רק מסתכל על גרף הגבהים ומיקומי התחנות בשביל להבין את המסלול. כל השאר מסתדר אצלי לבד. מאחר וזה היה המירוץ הקצר ביותר שרצתי בשנים האחרונות, התלבטתי האם לרוץ אותו במאמץ גבוה יותר ממה שאני רגיל אולם החלטתי לרוץ כרגיל. זה איפשר לי להנות מהנופים, לצלם, ולסיים בתחושה טובה (וגם לעשות טיול שכלל 600 מטר טיפוס יום אחרי..)
אהה… הבטחתי בפורומים מסויימים להגיד אם הגעתי אחרון, ובכן, לא הגעתי אחרון.
למסלול בסטרבה לחצו כאן
