מאת: אופיר ורדי 23/04/2022
מירוצי ריצה בשטח הם דרך מופלאה לשלב ריצה במקומות חדשים בעולם ולחוות את הנוף באקסטרים. לא ממש ברור לי איך זה קרה אולם מצאתי את עצמי רשום ל-MIUT – מירוץ אולטרה במדיירה שבפורטוגל.מסתבר שזה מהמירוצים היפים שיש וגם די קשוח. אבל למה להקדים את המאוחר?
רישום למירוץ
הרישום מתבצע על בסיס כל הקודם זוכה – אין הגרלה. לכן מי שמעוניין צריך לעקוב מתי מועד פתיחת הרישום, להיות עם אצבע על המקלדת וברגע שנפתחת ההרשמה – להרשם.מדיירה
אי השייך לפורטוגל. מעבר למירוץ עצמו כדאי להקדיש לו עוד מספר ימים – יש באי אתרים, מסלולים ונופים עוצרי נשימה וגם האוכל לא רע.
ברגע שנרשמים כבר כדאי להזמין מלונות – אחרת הכל בתפוסה מלאה ואין מקום פנוי…בסמוך למירוץ כדאי להיות / לעבור למלון ב- Machico שזה נקודת הסיום של כל המקצים ומשם יוצאים האוטובוסים לזינוק.
יום לפני – הכנה מנטלית למירוץ
זה מירוץ P2P כלומר מתחיל ומסתיים במקומות שונים כאשר מקום הזינוק הוא בקצה השני של האי וקצת קשה להתנהל שלא דרך ההסעה חינם של מארגני המירוץ.
ה-MIUT – Madeira Island Ultra Trailהוא מירוץ אשר חוצה את האי מדיירה, עובר בפסגות ההרים, בלבדות (ערוצי השקיה), סינגלים ועשרות אלפי מדרגות לאורך 115 ק"מ ו-7,300 מטר טיפוס בנופים מהממים ומגוונים. המירוץ מפתיע ופראי, מהים להרים ובחזרה בסינגלים בוציים ביערות, ערוצי נחלים, גשם, קור ונחשב לאחד ממסלולי המירוץ המבוקשים והיפים בעולם.
היערכות למירוץ
תחזית מזג האוויר שרואים לאי מדיירה לא משקפת את המציאות. צריך להיערך לקור משמעותי – סמוך לחוף יחסית נעים אולם בפנים האי בפסגות ההרים ממש קר – כ-4-6 מעלות. יחד עם רוח וגשם אפשר להגיד שקר.
ישנם במירוץ מספר מקצים – הארוך הוא -115 ק״מ ויש 85, 60, 42, 12 ק״מ. בהחלט ניתן לשקול את מקצה ה-85. כל המקצים למעשה משתלבים במסלול של המקצה הארוך בנקודות שונות. מקצה ה-85 מוזנק ב-6:00 בבוקר כך שלמעשה לא מפסידים את הנוף כי כל החלק במסלול שלפני מבוצע במקצה הארוך בשעות החשיכה (אור ראשון ב-7:00 בבוקר)המירוץ
בשעה 21:30 יוצאים האוטובוסים ממצ׳יקו לנקודת הזינוק בפורטו מוניץ. לאחר קצת יותר משעה אנחנו מגיעים. יש יותר משעה לחכות וממש קר, רוח. עקב אי הבנה לוגיסטית שלי עם עצמי באתי למדיירה באופן מינימליסטי עם בגדים קצרים בלבד ומעיל גשם שהוא חלק מציוד החובה. למזלי השכלתי לרכוש באקספו שרוולונים שדי הצילו אותי. אז אני עם השרוולונים ומעיל הגשם וקופא מקור. לבסוף מגיעה השעה 00:00 ואנחנו יוצאים לדרך. המסלול מתחיל בעליה בישוב על כביש למשך מספר קילומטרים. זו טעות חמורה להתחיל כזה מירוץ מהר מידי אולם זו טעות חמורה אף יותר (עבורי) להתחיל כזה מירוץ לא מהר מספיק. בסופו של דבר כל מירוץ שטח הררי מתנקז לסינגל ואז אם אתה תקוע אחרי מאות ואלפי רצים, אתה לא מתקדם בקצב המתאים לך. הסוד הוא לרוץ בהתחלה מהר אבל לא מהר מידי. אתה צריך להיות עם אנשים בקצב שלך או טיפה יותר איטיים. ככה כשנכנסים לסינגל, כבר מתקדמים בקצב הנכון. בלי לחשוב יותר מידי, או לתכנן את זה זה בדיוק מה שעשיתי. עליתי די מהר את העליה הראשונה של ה-500 מטר בכביש שלאחריה ירידה ואז באמת ראיתי את נהר הפנסים ממול תקוע בסינגל – השלב המאתגר הזה במירוץ עבר בהצלחה.
מאות אנשים מתקדמים לאט בירידה הראשונה
30 הקילומטרים הראשונים במירוץ קשים (גם כל השאר קשה). יש בשלב הזה 3,000 מטר טיפוס וכל הזמן יורד גשם. בתשעת הקילומטרים הבאים עולים כ-1,000 מטר. אני נכנס למילכוד. אומנם לא מילכוד 22 שהוא המילכוד האיכותי ביותר, אבל עדיין מילכוד.
הרי בהתחלה היה לי קר ורצתי עם מעיל הגשם. אז אני מתחיל להתבשל בפנים – בעיקר בגלל המאמץ בעליות. אני מזיע כמו גרמני שרץ באוגוסט בפארק הירקון. רטוב לגמרי. אני כבר בגובה משמעותי וקפוא בחוץ. בשלב זה אני לא יכול להוריד את המעיל כי אקפא. עם המעיל אני עולה בלהבות. יורד גשם. חם לי. בחוץ קפוא. טוב הבנתם, מילכוד.
גרף הגבהים של המירוץ
מאחר ויש הפרש טמפרטורות משמעותי בין פסגות ההרים לעמקים הנמוכים חיכיתי להגיע בחזרה למטה בסינגל יפיפה ביער שלמרות החושך נהנתי ממנו מאוד ואז הורדתי את המעיל. מאחר ומיד שוב מטפסים התאזנתי לחלוטין מבחינת טמפרטורה והכל הסתדר.
בכל אופן, ה-3,000 מטר טיפוס בהתחלה הוא בעיקר במדרגות. יש במסלול 21,573 מדרגות (טוב סתם המצאתי אבל יש עשרות אלפים). אומנם יש חושך אולם חלק מהמסלול בסינגלים ביערות וגם בחושך הוא יפה
מדרגות מעץ בסינגל ביער
בנוסף לכך הכל חלקלק – כמובן שהמדרגות הן גם בירידות. באולטרה יש הרבה זמן לחשוב ואז הבנתי שלמי שיש נעליים במידה גדולה סובל מחיסרון בירידה במדרגות – במיוחד במדרגות בשטח, שכל אחת בגובה, בזווית, ברוחב שונה. לא כל הנעל נכנסת למדרגה ואז אתה פחות יציב ויכול לנוע פחות מהר.
השילוב של ערפל ויער ירוק – עוצר נשימה
האור עולה ואת שאר המירוץ מלבד השעה האחרונה אבלה באור. כתבתי אבלה כי זאת הייתה המטרה שלי – להנות. מהריצה, מהנוף, מהחוויה. לכן רצתי כל הזמן בקצב נוח מינוס. נהנתי בעליות, בירידות, במדרגות, בסינגלים (לא כתבתי במישור כי אין במירוץ הזה שום מישור). אני לא חושב שיש טעם לפרט על כל חלק וחלק, כל עליה וכל גרם מדרגות. צריך לזרום במסלול במירוץ יש זמני קאטאוף בתחנות – ככל שהמירוץ מתקדם אני רואה שאני מתרחק מהן בצורה משמעותית והן כבר לא פקטור.
הייתי ממש מעט זמן בכל תחנה. לא הרגשתי צורך לנוח וגם בתחנת האמצע לא ממש היה לי מה לעשות כי לא שלחתי כלום בתיק שאפשר לשלוח (מלבד עבאדי וסוכריות ג'לי שהבאתי מהארץ).
חלק מהמסלול דורש שיווי משקל טוב ולא ממש מתאים לבעלי פחד גבהים. מדרגות תלולות וצרות, שבילים חלקים עם מדרונות משני העברים, שוב, מדרגות ממש תלולות, צוקים וכדומה.
מאוד אהבתי לחצות את העננים. אתה מתחיל לטפס ורואה אותם עוטפים את ההר, אתה נכנס אליהם וגל של לחות וערפל סמיך מסביבך. כאשר ממשיך לטפס עוברים אותם ורואים אותם מלמעלה.
מידי פעם הקפדתי לעצור ולהתפעל מהנוף. אי אפשר לשקף את התוואי בתמונות כי אם הייתי עוצר לצלם כל זווית יפה, לא הייתי מסיים גם שבוע אחרי. אבל הכל נספג.
מידי 8-15 ק״מ יש תחנות. ממש לא רציתי להגיע אליהם, הנוף פשוט הפנט אותי. בפסגות, כשהיה ממש קפוא, היו בחלק מהתחנות תנורים. זו מלכודת דבש קלאסית – מה יותר טוב מלהגיע קפוא ולהתחמם כמה דקות? אהה, צריך לצאת בחזרה לקור, בתחנות האלו. הייתי אולי חצי דקה. מילאתי מים, שתיתי (לא נעים להגיד) פפסי ומיד יצאתי. עדיף לראות צוק מהמם מעשרות גברים מיוזעים (אך חסונים) בתחנה.
אני מגיע למה שחשבתי העליה המשמעותית האחרונה. – 1,000 מטר טיפוס. אנשים עוצרים שפוכים בצד הדרך. אני הרי באתי להנות אז אני ממשיך בקצב איטי ויציב.
מגיעים לאזור פיקו רביו – אחד המקומות היפים ביותר במדיירה. וזה באמת ככה, עוברים על סכינים, צוקים, מנהרות וכמובן שגם כאן יש מדרגות. הכל מסביב ערפל סמיך ורק מידי פעם אפשר לראות את הנוף. גם בסוף העליה מחכה עליה נוספת – במפות הגבהים זה לא משתקף אולם כל הזמן עולים ויורדים.
אני מרגיש ממש טוב ונהנה מכל רגע. התוואי פשוט לא יאמן בלי להעליב שום תחרות אחרת.
עכשיו יש ירידה ארוכה עד לפורטו דה קרוז. בדרך הזו הנוף פראי במיוחד, יערות, צוקים ענקים, מפלים
אחרי התחנה האחרונה בפורטו מוניץ נשארים 15 ק״מ לסיום. לי זה היה הקטע הקשה ביותר למרות שיחסית הוא הכי שטוח, וחלק גדול ממנו בסינגל ממש יריץ. משום מה באה לבקר אותי בחילה קלה שאילצה אותי להתקדם הרבה יותר לאט מהצפוי. אולי הייתי צריך איזה קושי משמעותי בסוף בשביל חוויה מקיפה.
בסופו של דבר אני חוצה את קו הסיום ובכך הסתיימו אחרי כ-22.5 שעות 115 ק״מ עם 7,300 מטר טיפוס. מירוץ כזה דורש הכנה ארוכה ומתאימה. השילוב של 7,300 מטר טיפוס וירידה עם עשרות אלפי המדרגות במסלול, תוואי חלקלק ובוצי בחלקו, מזג אוויר ושעות קשוחות מעמיס בצורה משמעותית על הגוף.
