מאת: אופיר ורדי, 18/05/2019
אומנם זו לא ריצת שטח וגם לא בדיוק מירוץ כביש רגיל, אולם זו בהחלט חוויה והתנסות מרתקת. עבור רצי שטח, רק לחשוב על ריצה אינסופית במסלול מעגלי נראית בלתי אפשרית.
אולם זוהי תמצית הריצה. נטו ריצה. בלי התמודדות לוגיסטית, בלי הסחות דעת, זה רק אתה מול עצמך, מול שאר המתחרים שאותם רואים כל הזמן על המסלול ותחרות של 24 שעות מספקת את הכל – יום ולילה, ערנות ועייפות, משברים ולמעשה ריצה רציפה בלי סיבה לעצור לנוח.
בניגוד לריצות בשטח, כאן אפשר ממש לתכנן כל שלב בריצה –
המטרה שלי הייתה להגיע ל-200 ק"מ ולאחר מחקר קצר ראיתי שכל מי שחצה את ה-200 ק"מ, עשה ב-12 שעות לפחות 110 ק"מ.
לסיכומו של דבר, אתחיל מהסוף: אני מאוד מרוצה גם מהתוצאה וגם מדרך הביצוע, התכנון ומהדרך.
התארגנתי טוב כמיטב יכולתי מבחינת תזונה, ציוד וכדומה. לא תכננתי לעשות שום הפסקה שאינה נחוצה. יש לציין שהגעתי לבד, למדינה זרה – המירוץ התקיים בבאזל שבשוויץ, בלי צוות וסיוע, בלי תמיכה. זה שונה לחלוטין מאותו המירוץ עם מישהו שמסייע לך – לדעתי עם סיוע אשר לעשות עוד 10-20 ק"מ.
יש לציין שהמנצח במירוץ היה אלכסנדר סורוקין – שלאחר מכן זכה באליפות העולם ל-24 שעות ושבר את שיא העולם ל-100 מייל ול-12 שעות, רץ מדהים שהיה פשוט חוויה לראות אותו על המסלול.
6 השעות הראשונות:
היו די חמימות. התחלתי בקצב מאוד מווסת ולמרות שכצפוי הרבה רצים פתחו מהיר, נתתי להם ליהנות מהטעות (לפחות לרובם).
לא היה משהו מיוחד בשש השעות האלו מלבד זה שכל הזמן הייתי מאוד צמא, באופן חריג. שתיתי די הרבה ושמתי לב שזה בא על חשבון אכילה. מאחר ולא יכולתי לשתות פחות כי ממש הייתי צמא אז החלטתי לאכול פחות אבל לשתות משקאות עם קלוריות – אז שתיתי הרבה מיץ תפוחים, בירה שחורה, קולה וכמובן ניסיתי לאזן עם מזון שמכיל הרבה מלח.
אחרי בערך 5 שעות הרגשתי קצת כאב בכף רגל אז החלטתי להחליף נעליים.
בסיום 6 השעות, הייתי בגבול העליון של התוכנית, דבר שאיפשר לי יותר גמישות בשש השעות הבאות – רצתי 60 ק"מ.
שעות 6-12
גם כאן לא היה משהו מיוחד שזכור לי, המשכתי בקצב יותר איטי – יש לציין שלאורך כל הריצה לא ידעתי מה המרחק האמיתי המדוד כי לא היה מסך וידעתי רק את הנתון בשעון – שמסתבר שהראה 2 ק"מ יותר מהמציאות. זה קצת הטעה אותי אבל לא נורא.
פעמיים סרתי לשירותים -זה סתם בזבז לי זמן. משעשע שבמירוץ כל כך ארוך של 24 שעות, ל-10-15 דקות בשירותים יש השפעה, אבל זה 2 ק"מ שאתה מפספס.
הלילה ירד ואותי דווקא זה מעורר. אני אוהב את החושך ואת הקרירות
עברו 12 שעות- השעון הראה 113 ק"מ אולם בפועל היו 111 ק"מ. היעד נראה אפשרי.
שעות 12- הבוקר
המסלול משום מה התרוקן קצת למרות שהצטרפו רצי ה-12 שעות. הרבה פרשו למנוחה, שינה, פשוט לא ברור לי – איך אנשים באים למירוץ של 24 שעות ומתכננים בלילה כמה שעות שינה.
גם התחיל לרדת גשם במשך כמה שעות.
אני היחידי שלא החליף בגדים ולא רץ עם מעיל – היה לי מאוד נעים ורק לקחתי כובע שלא יהיה לי גשם על המשקפיים.
בשלב זה הגעתי להחלטה לא לעבור להליכה. באתי לרוץ ורק כאשר לא תהיה ברירה אשלב הליכות.
הקצב כצפוי ירד משמעותית – אם בהתחלה רצתי בקצב 5:45-6:00 עכשיו הקצב היה יותר לכיוון 6:40. בקצב הזה בערך, היה לי נוח להמשיך לרוץ בלי אי נוחות
עכשיו שהיה פחות חם, אכלתי יותר ושתיתי פחות.
באופן מפתיע, בשלב הזה לא הייתה דעיכה:
בשעות 12-16 רצתי 31 ק"מ
בשעות 16-20 רצתי 33.6 ק"מ
סיכמתי עם עצמי שכאן אני צובר כמה שיותר מרחק וברגע שהיעד מתקרב אני אצ'פר את עצמי בקצב יותר רגוע.
מידי שעה / שעתיים שילבתי סיבוב אחד בהליכה מהירה.
כמה שאתה עייף בריצה כאשר עוברים להליכה- זה כאילו התחלה מאפס – כלומר הרגשתי רענן לחלוטין והלכתי בקצב מאוד מהיר – פחות מ-7:30.
כאשר הזמן עבר והתקרבתי לסוף המירוץ, המשכתי לעשות חישובים של קצבים.
לא רציתי לקחת סיכון. במהלך המירוץ היו כמה פעמים שהרגשתי שהתאומים רוצים להיתפס – פעם אחת לקחתי מגנזיום או עברתי קצת להליכה וזה הסתדר.
המשכתי לרוץ כמה שיכולתי עד שראיתי שהקצב שלי מדרדר ל-7:15 וגם כאן אני במאמץ. החלטתי עכשיו לעבור להליכה מהירה
ההליכה הייתה די מהירה – אני חושב שכל ההליכה שלי כמעט עד הסוף הייתה בקצב 7:30-8:00
ממש נהניתי מההליכה – אני אוהב ללכת כמעט כמו שאני אוהב לרוץ.
שאר האנשים הלכו בקצב איטי להחריד. היו כאלה שבמשך שעות הלכו לאט ופתאום בסוף רצו – לא הבנתי איך זה יתכן.
לקראת הסוף שמתי לב שאצבעות הידיים שלי נפוחות. ניסיתי להיזכר – האם זה אומר שחסר לי מלח או שאני צורך יותר מידי מלח? או אולי חסרים נוזלים או אולי אני צורך יותר מידי נוזלים? לא הצלחתי להגיע למסקנה חד משמעית אז ברגעים מסויימים אכלתי יותר אוכל מלוח ובאחרים יותר מים. ממש בסמוך לסיום הנפיחות ירדה.
בכל מקרה, לפי הסיכום שלי עם עצמי, ברגע שההגעה ליעד הייתה בלתי נמנעת, הרשתי לעצמי להוריד קצת הילוך ולחוות את האירוע בצורה קצת יותר רגועה.
מסקנות:
הריצה התנהלה לפי התוכנית שהייתה לי. לדעתי בזבזתי לפחותשעה מיותרת שהייתה נמנעת אם היה לי מלווה אולם
התוצאה הרישמית היא 203 ק"מ. המטרה הושגה!
לריצה בסטרבה לחצו כאן
תמונות מהמירוץ:
