אופיר ורדי 31/03/21
שביל הגולן בשלושה ימים? ביומיים? ביום?יש משהו קסום בריצה של שביל. אני לא מדבר על איזה סינגל קצר אלא שביל ארוך – שביל ישו, מים אל ים וכדומה. בארץ אין הרבה שבילים ארוכים כאשר כמובן יש את שביל ישראל האינסופי – 1,100 ק"מ ואת שביל הגולן – 125 ק"מ. כבר ממזמן רציתי לרוץ את שביל הגולן. שלאחר שבשנה שעברה רצתי את ים אל ים פעמיים – פעם לכל כיוון, השנה החלטתי לרוץ את שביל הגולן. עם כל הסגרים ושות' זה לא ממש יצא. פתאום השבוע הייתה הזדמנות אז החלטתי ללכת על זה.
חשבתי שזה יהיה פשוט, אומנם הכרתי חלקים מהשביל אולם ברובו לא רצתי. היה לי חשוב, לדבוק בדיוק בשביל, ולהיות ממוקד בתנועה. בריצה ארוכה, הכל חייב להיות פשוט, כי גם ככה הכל מסתבך. אם אתה רץ את השביל – אז אתה רץ את השביל. התכנון היה להתחיל בשש בבוקר מהחרמון, לרוץ את כל שביל הגולן בדיוק לפי התוואי ובסוף להוסיף בונוס ירידה לקיבוץ האון. בסה"כ לא נשמע מסובך. כמה זמן זה כבר יכול לקחת?
אז זה לא כל כך פשוט. במג'דל שמס קצת לפני השער יש מאפיה והפיתוי היה בלתי נסבל. לחמניות, קרואסונים, בורקסים, מאפים שונים. הכל הועמס על האוטו. הגענו לאחר מכן לשער הצהוב ומלא אנשים מחכים שם.
החלטתי לנקוט בגישה אסרטיבית. התקשרתי לחטיבה ואמרתי להם באופן דו משמעי שמדבר אופיר, רע"ן סניקרס, וכי עליהם לפתוח מיידית את השער הצהוב. להפתעתי זה עבד. השער נפתח להפתעת כל הנוכחים.לאחר שהיום התחיל באופן כל כך מוצלח, ידעתי שמעכשיו הכל יהיה קל יותר. החלק הקשה מאחורי.
גלית צילמה אותי בתחילת המסלול בשביל הלפני ואחרי, אם יהיה.
הריצה זרמה. גלית התנדבה ללוות אותי ומעת לעת הגעתי לתחנות המדהימות שהיא עשתה. מה לא היה שם?
לאחר שעברתי את מסעדה החל ערפל והראות ירדה ממש למספר מטרים. אני אוהב ערפל וזה היה ממש תענוג. המשכתי את הריצה, במרבדים של פריחות מטורפות, שבילים מגוונים, קטעים זורמים וגם קטעים טכנים שלא איפשרו ממש ריצה.לרוץ לבד מרחק כל כך גדול, זה לא פשוט. אומנם ניסיתי להתלוצץ עם עצמי אבל זה לא עבד. מידי פעם היו מטיילים אולם התקשורת היחידית איתם הייתה כשאמרתי "סליחה, אפשר לעבור?"
ניהול נכון של הריצה באולטרה הכרחי להצלחה. הקצב שאתה רץ עכשיו ישפיע על איך שתרגיש עוד 10 שעות. הריצה התנהלה באופן מושלם ולמרות הקושי המובנה לא היו משברים.לאחר כ-12 שעות ריצה, החושך הגיע ועלטה מוחלטת ירדה על הרמה. גם את החושך אני מחבב והיתרון שכל המטיילים נעלמו והיה לי את השביל רק לעצמי. דרום השביל יותר מאתגר מהקטע הצפוני שלו לדעתי, יחד עם החושך, העייפות שהחלה להצטבר, הייתי יכול להרגיש את הקושי אם גלית לא הייתה נותנת לי בכל תחנה במקטעים האלו מגוון מעניין של גלידות. אין מילים להודות לגלית על המסירות והדאגה לאורך המסלול. התקדמתי ככל שיכולתי, בתנועה בלתי פוסקת. אומנם השביל מסתיים בעין תאופיק אולם הוספתי ירידה קשה בשביל לתת לארבע ראשי חוויה שהוא לא ישכח. כמו בכל ריצה ארוכה, גם כאן היו לקחים להמשך, דברים קטנים שהייתי יכול לשפר אולם ההצלחה הכי גדולה היא לסיים עם חיוך כאשר מחשבה קטנה מתגנבת אולי להמשיך ולהשלים ל-100 מייל (המחשבה הזאת מייד נזרקה לפח האשפה). 130 ק"מ, ב-18:45 שעות הסתיימו להם. למיטב ידיעתי, אף אחד לא רץ את שביל הגולן ביום אחד וזה לא קל. למסלול בסטרבה לחצו כאן
