אופיר ורדי 29/03/2019
השתתפתי במקצה 50 ק"מ שהוא למעשה 55 ק"מ. השתתפות במירוץ היה למעשה חלק מאימון יותר ארוך באותו היום ואפרט בהמשך. לאור תנאי מזג האוויר באותו היום התיאור הטוב יותר למירוץ הוא מירוץ בוץ לבוץ, כפפי שניתן לראות בתמונות מהמסלול.מרגע הזינוק היה גשם בלתי פוסק – הייתי מרוצה מהעניין. יחד עם הקור, זה אפשר לי פעם ראשונה השנה לרוץ עם חולצה ארוכה ומעיל! אפילו ב-JMUT שהיה גם קר וגשום רצתי עם בגדים קצרים ובהתחלה רק עם שרוולונים.
המירוץ התחיל בריצה בכביש בירידה במשך 1-2 ק"מ. התחלתי יחסית מהר בקצב 4:30 ולמרות זאת לפחות 30 אנשים היו לפני! אמרתי לעצמי שאו שיש כאן מתחרים ברמה אירופאית או שהרבה אנשים ישלמו את המחיר בהמשך.לאחר מכן, התחילה מגמת עליה וטיפוס עד לחרמון בסינגלים טכניםכאשר התקדמתי בקצב שלי.
לאחר הירידה מהרכבל התחתון לקופות שהייתה בכביש התחילה הירידה בסינגלים טכנים ובבוץ לכן ההתנהלות הייתה יחסית זהירה בירידות טכניות שלא לדבר על הבוץ.הבוץ ליווה אותנו לאורך כל המסלול. בהתחלה כל הזמן היו לי אדים על המשקפיים, הפנס לא העיר חזק מספיק ובקיצור לא ראיתי טוב בחושך, השילוב של ירידות טכניות בבוץ + חושך + גשם + משקפים רטובות = להיות יותר זהיר. לא לקחתי פנס שני אבל בכל מקרה לא הייתי יכול להשתמש בו מאחר ואי אפשר להחזיק גם מקלות וגם פנס.
כאשר הגיע הבוקר המצב השתפר. שתיתי כוס קפה חזק, הסתכלתי פעם ראשונה על הנוף והמשכתי. היו שני סוגי בוץ. בסינגלים היה בוץ חלקלק שממש חייב לשים לב לכל צעד ולהעזר באופן מסיבי במקלות. בקטעים היותר מתונים היה את הבוץ הדביק, שנדבק לנעל.היו קטעים, בעיקר בשדות שהמשקל על הנעל הייתה משמעותית יותר ממשקולת. כל עניין הבוץ האט אותי ולא אפשר לרוץ מהר בשום קטע. אפילו בקטעי כביש הבוץ המשיך להצטבר על הנעל מבוץ שהיה על הכביש!
בערך באמצע הרמתי ידיים. התמודדות עם חום זה לקיץ, החלטתי להוריד את המעיל והחולצה הארוכה.הורדתי את המעיל בתחנה אולם מאחר והיה גשום והייתי רטוב החלטתי בינתיים להשאר עם החולצה הארוכה – זה היה גבולי הייתי יכול להוריד אותה אבל לבסוף נשארתי איתה עד הסוף.
מאיפשהו באמצע, התחלתי לעקוף את אלו שהיו לפני. יש מחיר לחוסר ויסות. המשכתי לרוץ. כ-10 ק"מ לפני הסוף התחיל הטיפוס למנרה. מאחר והשקעתי מאמץ גם בריצה בשדות בגלל המשקל של הבוץ, שמחתי להגיע לעליות תלולות שבהן אפשר ללכת. להפתעתי, רוב הדרך הייתה בשיפוע מתון יחסית שבו אין הצדקה ללכת ולכן המשכתי לרוץ. רק בסוף היו את העליות הידועות של מנרה ששם אפשר ללכת מהר. המסלול היה כל כך חלק שחייב להפעיל כח משמעותי של פלג הגוף העליון עם המקלות. כמובן שלא מיציתי את היכולת שלי במירוץ הזה מאחר והייתה עוד ריצה באותו היום. עדיין, די גירדתי את הגבול אבל זה היה בשליטה ומהחלטה – רציתי להגיע לריצה השניה עם עומס משמעותי. בסופו של דבר מסתבר שהגעתי יחד עם מקום 9 אז למעשה אני מקום 9-10. זה מירוץ קצר – סה"כ 55 ק"מ, 2000 מטר טיפוס 2200 מטר ירידה אולם, זה היה יום ארוך – ישנתי ממש מעט בלילה שלפני, המירוץ שהיה די קשה, נסיעה ארוכה בחזרה לת"א. הגוף היה עייף, עברו 8 שעות ויצאתי ל-30 ק"מ נוספים בפארק. להפתעתי הרגשתי די טוב. הריצה בקצב 6 בפארק פתאום נראית כל כך קלה לאחר האתגר הקודם והיא די זרמה. סה"כ באותו היום – 85 ק"מ. למסלול לחצו כאן תמונות מהבוץ:
