מאת: אופיר ורדי 17/12/2024
כאשר מתכננים מסלול ארוך בשטח, חייבים לתת דגש מיוחד להערכות הלוגיסטית. מעבר לתכנון המסלול עצמו (ראו הרחבה במאמרים – תכנון מסלולים בשטח ו- תכנון מסלול בעזרת צילומי אוויר).בריצות הנמשכות שעות ארוכות אנחנו חייבים נקודות למילוי מים, רצוי שיהיו נקודות לחידוש אספקת מזון, שהן יהיו פרוסות במרחקים הגיוניים ומועילים, צריך לחשוב על גיבויים או נקודות יציאה ממסלולים מורכבים ועוד.
במאמר לא התייחסתי לנושא הציוד והתזונה – שבהם נגעתי במאמרים קודמים. אני מקווה שאף אחד לא יוצא לבד ל-50 ק"מ טכנים וקשים בשטח כאשר הריצה הארוכה ביותר הקודמת שלו הייתה 30 ק"מ. יש להכיר את הביגוד, נעליים ושאר הציוד שנוח ומתאים לכם, מהי התזונה הנכונה ו/או תוספים אחרים.במאמר זה אנסה להתייחס לנקודות החשובות מבחינה לוגיסטית כאשר מתכננים מסלול בשטח.
נקודות למילוי מים – והטמנות
אי אפשר לוותר על מים בריצות ארוכות, במיוחד לא בישראל, שאפילו בחורף לא ממש קר ואין (כמעט) מקורות טבעיים שבהם ניתן להשתמש למילוי מים. באירופה ובכלל ברוב העולם (המערבי) יש נחלים ונהרות עם מים באיכות טובה שאותם ניתן בקלות לפלטר ולטהר לצורך שתיה.לכן, כאשר מתכננים מסלול באזור מסויים, נשתדל לתכנן מעבר כל 10-20 ק"מ בנקודה עם מים. הנקודה יכולה להיות הטמנה שלכם מראש, שימוש בהטמנות קבועות בתשלום (לרוב בנקודות על שביל ישראל בדרום), ברזי מים, תחנות דלק, מעבר בישובים ומקורות אחרים.
אם יש לכם כמה אפשרויות להתחלת מסלול מעגלי- אל תתחילו בחניון שבו יש ברז – ככה אתם מוותרים על נקודת מים – עדיף לעבור בנקודה הזאת ולהשתמש בה במהלך המסלול.כל חציית כביש – היא אפשרות להטמנת מים. לכן רצוי לתכנן את המסלול עם מעבר בסמוך למקום שבו ניתן להטמין מים.
במידה ויש מרחק גדול בין שתי נקודות בלי אפשרות לקצר אותו, אפשר לחשוב על לקחת מים מהטמנה להטמנה. כלומר, לעשות לופ פנימי – מהנקודה האחרונה עם גישה למים, ניקח כמות גדולה למרחק קצר יחסית, נטמין חלק מהמים במקום שאליו חוזרים לאחר סיבוב. ככה נסחוב כמות גדולה של מים (משקל רב) למרחק קצר ונאפשר אפילו 30-40 ק"מ בלי מקור מים נוסף.למשל בדוגמה כאן – ניקח הרבה מים מהטמנה בק"מ ה-10 (לא בצילום מסך) עד לק"מ ה-15 – נקודה שאליה חוזרים בק"מ ה-22. בכל האזור אין שום אפשרות להטמנה מראש או ברזים וכדומה.
דגשים בתכנון המסלול
אם אתם מתכננים מסלול שחלקו בשבילים לא מסומנים, במקטעים טכנים או מסוכנים, רצוי שהמקטעים האלו לא יהיו בשעות החשיכה. אין בעיה לרוץ בלילה אולם אם צריך לנווט בשטח, למצוא את הנתיב הטוב ביותר לעקוף מכשול או למצוא את הדרך הנכונה וצריך מבט למרחק בשטח – רצוי שזה לא יהיה בחושך. כבר קרה לי שעקב תכנון לא נכון, ירד הלילה והייתי בחלק מורכב במסלול שדרש לבחון לרחוק את הדרך המתאימה ביותר – דבר שאינו אפשרי בלילה. זה היה אחד המקרים הבודדים שויתרתי על המסלול המתוכנן וחזרתי בדרך בטוחה יותר.התייחסות למזג האוויר
אומנם בישראל יש רק שתי עונות אולם עדיין ככל שהריצה ארוכה יותר, מזג האוויר הוא שותף משמעותי יותר בחוויה. בקיץ, לרוב אי אפשר לרוץ אחרי השעות 9:00-10:00 בבוקר ולכן יש להיערך לזמן משמעותי בלילה. אם יש תנאים קיצוניים של חום / שרב, יש להתייחס לזה מבחינת כמות המים והקצב. בחורף, לרוב הקור הוא ידיד אולם יש לבדוק את תחזית גשמים – תנאי בוץ מקשים משמעותית על הריצה ובאזורים מסויימים עלולים להיות מסוכנים. במדבר, יתכנו שטפונות וחסימות כבישים. זה לא סיבה לא לרוץ כאשר יש תחזית לגשם – אבל אם המסלול עובר במעוקים, או ערוצי נחלים מסויימים – כדאי לחשוב על מסלול גיבוי ללא מעבר בערוץ. ניתן לרוץ בנחלים רחבים אולם כאשר יתכן שטפון – כדאי לוותר על קניונים ומעוקים שבהם כידוע, לעיתים אין אפשרות יציאה במקרה חרום.גישה, חניה ונסיעה לתחילת / סוף המסלול
אחד הנושאים הפופולארים ביותר בכל קבוצות הטיולים הוא איפה אפשר להשאיר את הרכב, מה הסיכוי לפריצה / גניבה וכדומה. למרות הדעה הקדומה, רוב הבדואים שפורצים הם לא בדואים. הבעיה בעיקר קיימת בכל אזור הדרום אולם לדעתי אסור ששיקול זה ימנע מאיתנו להגיע לשטח ולבצע פעילויות. בחירת נקודת ההתחלה והשארת הרכב חשובה – יש מקומות מועדים לפורענות ויש מקומות עם מוניטין לא טוב ללא הצדקה. ברכת צפירה למשל, הוא אחד המקומות המושמצים ביותר, אולם היום אין במקום הזה סיכון ממשי יותר ממקומות אחרים. אז איך נפחית את הסיכון לרכב? מספר נקודות שכדאי לקחת בחשבון:- ימי סוף השבוע וחגים – בהם יש יותר תנועה, מטיילים – הסיכון נמוך יותר
- חניה בסמוך לכביש ראשי עם תנועה – יותר בטוחה
- אין להשאיר ברכב שום דבר שמגרה את הדמיון – לא ציוד, שקיות סגורות ובטח לא ארנק או טלפון
- רצוי להגיע עם רכב פחות גניב – רכבים ישנים, לא רכב שטח, לא רכב חשמלי
- אם ממש אין כלום ברכב – אפשר להשאיר חלון פתוח – ככה לפחות לא יעשו נזק
- יש אזורים שנחשבים בטוחים – חניונים עם השגחה של רט"ג, חניה ליד מפעלים / בסיסי צה"ל, כל אזור הערבה ואילת
- מגיעים לחניון – תסתכלו על הרצפה. האם יש זכוכיות שבורות? אם השטח נקי, כנראה לא פורצים בו
ציוד שלא צריך עד שצריך אותו
לא מעט מטיילים ורצים, נתקעו בשטח כאשר המסלול לקח יותר זמן ממה שתוכנן (מה שקורה ב-100% מהמקרים) והלילה ירד. בחורף, הימים קצרים ואפשר בקלות להכנס לחשכה. לכן, בכל ריצה ארוכה, ממש חובה לקחת פנס. אפשר לקחת פנס קטן וקל שיאפשר תנועה כאשר חשוך ויהיה באופן קבוע בווסט.
הכירו ולמדו את המסלול
תכננתם לחנות בתוך ישוב אבל לא נותנים לכם להכנס? שביל הגישה ברכב לתחילת המסלול לא עביר? יש שער סגור שלא מאפשר מעבר? (כל המקרים האלו קרו לחבר במציאות) למדו את המסלול ואת הנקודות שעלולות להפתיע לרעה. תחשבו מראש על פתרון אפשרי – זה יחסוך לכם המון זמן ברגע האמת.
הכנת מסלולי גיבוי
ככל שרצים במסלולים מסומנים וידועים, אפשר להניח שלא יתעוררו בעיות עבירות או הפתעות בלתי צפויות. אם תכננתם או קיבלתם מסלול באזור יותר נידח, הררי ולא מוכר יתכן שכשתגיעו לחלק מהמסלול, תגלו שהוא לא עביר. יתכן שמראש תכננתם מעבר במקום שלא בטוח שניתן לעבור בו או שכשתגיעו אליו, תרגישו שזה לא בטוח ואחראי להמשיך.
