מאת: אופיר ורדי 13/05/2022
יש מעט מסלולים בארץ שיכולים לדמות את ההרים באירופה מבחינת טיפוס ובמיוחד טיפוס רציף. אולי האפשרות היחידה היא לרוץ לחרמון. כמו כל דבר בארץ, זה לא ממש פשוט מבחינת תכנון אבל על זה ארחיב בהמשך.למה לא להתחיל עם גרף העליות? מדובר על כ-3,000 מטר טיפוס כאשר כל ההתחלה היא טיפוס רצוף, עיקבי ונחוש מהבניאס ועד לשיא הגובה בחרמון.
גרף העליות
באופן קצת חריג, התכנון הפעם היה דינאמי. כלומר, תכננתי מסלול אולם ידעתי שלא ברור מה יהיה ניתן לביצוע ומה לא והייתי מוכן לשינויים בשטח. המצב באזור לא פשוט מבחינת אישורים של הצבא לרוץ בחרמון ובכלל אפשר להגיע לשם רק בימי שישי ושבת.
החניתי את הרכב כ-100 מטר מזרחית מהכניסה לשמורת הבניאס ומשם מתחיל שביל מסומן בצבע ירוק העולה למצודת נמרוד.לאחר כשני ק"מ של עליה מגיעים לחניה של מצודת נמרוד, נמשיך בכביש הגישה עד ליציאה מגן לאומי נמרוד ומשם נרד לשביל המוביל אותנו דרך חניון סיירת אגוז ומתחם נבי חזור חזרה לכביש 989 אותו נחצה
מצודת נמרוד ברקע
נכנסים לאזורי המטעים של מושב נווה אטי"ב.
המטעים של נווה אטי"ב ונווה אטי"ב ברקע
לאחר כ-7 ק"מ מגיעים לנווה אטי"ב. כלומר, מי שמעונין לקצר את המסלול ב-14 ק"מ, יכול להתחיל בנקודה זו.
כאן השביל מתפצל – פניתי לכיוון בית העלמין, שם ניתן למלא מים (לא כל כך טעימים) והמשכתי לכיוון החרמון ובריכת מן. לצערי, מדובר על עליה על כביש סלול בציר 5. אומנם הנוף הנשקף די מרשים, אבל לא באתי לרוץ על כביש (למרות שזה חלק קטן מהמסלול).
על ציר 5
עוברים בסמוך להר סנאים, בריכת חפור.
בריכת חפור
בהמשך, אני רואה סימון לסינגל לכיוון מערב. לאחר עיון קצר במפה אני מבין שהשביל עושה עיקוף מסביב להר כחל – תוספת קטנה במרחק אבל גיוון משמעותי לכביש. החלטתי להכנס לסינגל. בדיעבד אכן החלטה נכנונה – סינגל ממש יפה בחורש ונופים מרשימים, טכני, עם עליות וירידות מעניינות. בהמשך הסינגל מתפצל לכיוון מערב לנחל שיאון אולם פונים מזרחה לחיבור מחדש לציר 5 ולכיוון בריכת מן.
בריכת מן
לאחר ביקור בבריכת מן, פטפוט קצר עם הפרות הרבות השוהות באזור ממשיכים ומגיעים לקופות בכניסה לאתר החרמון.
חוצים את כביש הגישה לאתר לכיוון התחלת שביל הגולן, וממשיכים במגמת העליה במסלול חבושית. לאחר פחות משני ק"מ, יש פיצול – נפנה שמאלה לשביל אדום העולה לפסגת הר חבושית.
למעשה כבר שעות נמצאים במגמה תמידית של טיפוס. חלק מתון ומאפשר ריצה, חלק תלול יותר וטכני אולם כל הזמן מטפסים. יש בזה גם יתרון – במקרה עשיתי את המסלול ביום חם במיוחד. מצד אחד הטמפרטורות עולות ככל שמתקדם היום ומצד שני אתה עולה בגובה – כאשר מגיעים לפסגת חרמון כבר לא יכול להיות יותר מידי חם.
לאורך הדרך ובכלל באזור החרמון יש לא מעט צבעונים
ממשיכים בטיפוס ארוך ותלול
סופו של שביל חבושית ברכבל העליון.
זה לכאורה שיא הגובה אולם לא. נערכתי מראש וביקשתי אישור להגיע לגבעות הקרב. מסתבר שזה אפשרי – התיאום לא תמיד ברור אולם לבסוף הוא בוצע מול אתר החרמון – אז מי שמעוניין לתאם ביקור בגבעות הקרב יכול לפנות בטלפון 04-9007500 או במייל [email protected] (קיבלתי במקביל אישור בשניהם) או לחמ"ל בטלפון 04-6966203
הנוף מגבעות הקרב
מסתבר שהייתי הראשון שנכנס באותו יום. הש.ג. המשועמם ניסה לוודא שיש לי אישור ולאחר דקות ארוכות שבמהלכן אכלתי ללא הפסקה, התקבל האישור והמשכתי בכביש לגבעות הקרב.
זו הייתה תוספת של 2-3 ק"מ בלבד (הלוך ושוב) עד לתצפית של גבעות הקרב.
הפתעה – פה ושם יש עוד כיסי שלג
לאחר מכן המשכתי ללא היסוס במסלול המתוכנן, לכיוון צפון – הר שקד עד לנחל שיאון. מכאן יורדים לאורכו של אחד ממסלולי הסקי עד לתחנת הרכבל העולה חזרה. מכאן לא ניתן להמשיך למטה והחלטתי לחזור לא ממש במסלול אלא בשטח לאורך הרכבל (טיפוס לא פשוט) עד לחיבור לשביל העולה לתחנת הרכבל שיאון עליון. אחד המחזות הסוריאליסטים היה לראות להקה של חזירי בר רצים על השלג. מכאן יורדים לרכבל תחתון – נקודה משמעותית במסלול מאחר וניתן למלא מים ולקנות קולה וגלידה. לאחר התרעננות קצרה, עולים שוב לכיוון הרכבל העליון. כלומר, המסלול כולל 3 טיפוסים לאזור גובה הרכבל העליון. למעשה תכננתי עוד אחד – מנקודה זו לרדת דוך שוב לרכבל התחתון ולעלות בחזרה – במסלול ישר לאורך הרכבל. אולם, זה לא ממש אפשרי – אין ממש מסלול, התוואי מאוד תלול ועם דרדרת ובכלל בלי לפרט יותר מידי, לא הייתי מעוניין בהתקלויות נוספות עם הצבא / רשויות האתר. זהו, העליות הסתיימו. מעכשיו מגמת ירידה עד לסיום המסלול. יורדים לאורך נחל גובתה בירידה תלולה ומתחברים שוב לחבושית ולשביל הגולן. ממשיכים לרדת כאשר השביל אמור להוביל אותנו חזרה לנווה אטי"ב. כנראה ברגע של חוסר ריכוז פניתי באחד הפיצולים לשביל לא נכון. אני רואה בשני השעונים שלי שאני לא נמצא על המסלול. החלטתי להמשיך בשביל הזה אולם עדיין לא התחברתי חזרה למסלול. בדקתי במפה בטלפון ובכלל לא מסומן מסלול בשביל בו אני נמצא. היו לי כמה אפשרויות – הראשונה לחזור חזרה בעליה עד לשביל הנכון – לא בא בחשבון. השניה, מאחר ולא הייתי רחוק מהשביל המתוכנן, לנסות להתחבר לשביל דרך השטח. מדובר על תוואי לא ידידותי, סבוך ולא ברור (מדובר על רמת הגולן) אם יהיו גדרות – החלטתי לא לעשות את זה. ראיתי בהמשך את נווה אטי"ב. לאן השביל הזה כבר יכול להוביל? החלטתי להמשיך בו. אכן, בסופו של דבר השביל הוביל לגדר ההיקפית של המושב. מדובר על גדר בלתי עבירה אולם בדיוק בנקודה בה השביל הגיע – הייתה אפשרות מעבר. שוב הוכחה הטענה שאם יש מזל לא צריך שכל. טוב נכנסתי לישוב והתחברתי לשביל המקורי. מכאן למעשה חוזרים בדיוק באותה דרך – דרך המטעים של נווה אטי"ב, למסגר נבי חזורי, חניון סיירת אגוז ולכניסה לקלעת נמרוד. השומר בכניסה דורש תשלום אפילו אם רק רוצים לעבור לשביל. היורד לבניאס. זו דרכה של רשות הטבע והגנים. באתר עצמו, מעבר למבצר המרשים שוב ניתן לקנות – הפעם קרטיב וקולה. הטמפרטורות עולות משמעותית – עכשיו כבר יש בסביבות 34 מעלות והתרעננות קצרה זו הכרחית.
נשארו כשני ק"מ עד לסיום – יורדים בשביל הטכני לכיוון הבניאס. החלטתי, להכנס לאתר הבניאס.
היה שביל שיורד לאתר. השביל הסתיים ב… – גדר. יתכן שיש כניסה יותר מסודרת לאתר מהשביל הזה. פתאום אני מוצא את עצמי בתוך האתר, מלא תיירים מתרשמים מהעתיקות ומחנויות התיירים עם השטויות. לא ידעתי את זה מראש אולם במקור מים מרשים זה לא ניתן בכלל להכנס למים. אתה לוהט, בסיומה של ריצה ארוכה וכל מה שאפשר לעשות זה לראות את בריכות השחיה ששוב, רשות הטבע והגנים מונעת אליהן כניסה. יצאתי מהאתר וחזרתי לרכב.
מספר הבהרות לוגיסטיות: ראשית, אתר מבצר נמרוד נפתח רק בשעה 8:00 – אם מגיעים לפני יש בכניסה לאתר עצמו שער. האתר נסגר ב-16:00. בנוסף לא ממש ברור מה מותר ומה אסור בחרמון – אומנם התנועה שם רק במסלולים מסומנים ובמסלולי סקי אולם אוהבים להקשות ולכן מומלץ לבקש מראש אישורים ולתכנן רק לימי שישי או שבת. (יחד עם זאת יש לציין שיש במסלולים שם מלא מטיילים). ניתן למלא מים בנווה אטי"ב, מבצר נמרוד, רכבל תחתון בחרמון.
סה"כ 45 ק"מ עם כ-3,000 מטר טיפוס
מסלול מתוקן ללא השביל הלא מסומן היורד לנווה אטי"ב: לחצו כאן
