אנמר – קמאי, עין אום סלאח וגב חולית

מאת: אופיר ורדי 20/01/2023

הריצה התחילה באופן רגוע בתוואי נוח. יוצאים מחניון לילה הר ארדון לכיוון צפון לאורך מכתש רמון. לאחר כקילומטר וחצי פונים מזרחה לערוץ נחל המאפשר עליה קלה יחסית של המצוק. ממשיכים בתוואי נוח לאורך נחל קמאי בנוף טיפוסי של הנגב.

חשבתי לעצמי, סוף סוף מסלול קל יחסית שאוכל להגדיר ברמת קושי בינונית. אולם למה להקדים את המאוחר?

טוב, אחזור להתחלה. כאמור, המסלול מתחיל מחניון לילה נחל ארדון. ההגעה לחניון הלילה דורשת נסיעה לא קצרה על שבילי עפר מחאן בארות. יש מספר קטעים טיפה מאתגרים לרכב פרטי אולם ניתן להגיע ללא בעיות מיוחדות.

התחלנו את הריצה עם אור ראשון. הווסט היה כבד במיוחד – צריך לקחת אוכל לכל הריצה וכמות מים משמעותית. התקדמנו באופן עקבי ויציב

עוברים מנחל קמאי לנחל אנמר

הזמן מהווה כאן פאקטור משמעותי מאחר ויש לסיים את הריצה לפני החשיכה ולצאת עם הרכב מחניון הלילה.

עד לקילומטר ה-14 אין הפתעות מיוחדות.

כאן נכנסים לחלק יותר קניוני של נחל מרזבה

עד שמגיעים למפל בנחל מרזבה שמתחתיו עין אום סלאח.

עוקפים את המפל מדרום בשביל נוח וזה הזמן לטבילה בגב / מעיין ענק זה.

כל כך יפה שקשה להפסיק לצלם

לאחר הגשמים המרובים שהיו באזור זה, המעיין היה מלא לחלוטין עם מים קרירים ונקיים.

המשכנו בטעות על הגדה הצפונית אולם לאחר כמה עשרות מטרים הבנו שהתוואי קניוני ומצוקי במיוחד ולא יהיה ניתן לעבור לצד השני להמשך המסלול. חזרנו ועלינו על הגדה הדרומית,

ממשיכים במגמת עליה

מגיעים לאוכף המסומן  ברוגם אבנים מרשים ומקצועי במיוחד הנמצא בין אגן נחל מרזבה לאגן נחל אנמר.

התוואי שוב משתנה לחלוטין. למעשה, המסלול מגוון ונע בין חלקים ממש נוחים וקלים לקטעים שבהם אתה נושא תפילה. לאחר מספר קילומטרים נוספים עולים על סכין שולחן. כלומר, רצים על סכין אבל מאוד רחבה. הנוף מרהיב

התנועה זורמת. לעיתים בסכין יותר רחבה ולעיתים יותר צרה.

הסכין מסתיימת בירידה וחציה של נחל אנמר. מסלול הירידה לא היה ברור דיו וזה בדיוק היה המקום להתחיל במסורת עתיקה שהחלה רק עכשיו – בכל ריצה להוסיף רוג'ום חדש אשר יסייע למטיילים הבאים

כאן, אפשר להגיד, מסתיים החלק הקל במסלול.

מתחילים לעלות על הגדה הדרומית של נחל אנמר. התנועה למעלה כולה על סכינים

נוף מרהיב נשקף כל הזמן

התוואי לעיתים נוח ולעיתים יותר טכני

ויש גם תצורות מעניינות של דרדרת

רואים את נחל אנמר

המצוק לאט לאט קורס ועוד כמה מליוני שנים יהיה עוד יותר צר

חלק זה מסתיים בירידה תלולה לנחל נקרות – נחל רחב ומרשים

נחל נקרות מלמעלה:

חוצים את הנחל מתחילים לטפס על גבעת מאובנים – ריכוז עצום של מאובנים מפוזרים בכל עבר

ממשיכים בעליה תלולה לגבעה 338 – תצפית מרהיבה של 360 מעלות לכל עבר – אתה לא יודע לאן להסתכל – לכל כיוון הנוף מדהים.

זה מקום לחיבור כיבה נפש – חטיף מרציפן איכותי מאפשר חיבור זה לנוכח הנוף.

ממשיכים לכיוון דרום כאשר כל הבקעה נשקפת

לקראת סוף הרכס נראה את חרוט ה… כל אחד ודימיונו הוא

ובסופו של הרכס נגמר. צריך לרדת ואין דרך קלה לירידה. או שזה מצוק או שזה תוואי תלול במיוחד עם דרדרת של אבנים חדות. יש שתי גישות לירידה – הראשונה – העכביש ההפוך – כלומר על הידיים והרגליים כאשר הבטן כלפי מעלה והרגליים בכיוון הירידה. השניה – בסיגנון כלב – הגב למעלה. לא מחזה נעים אולם לפחות הירידה בטוחה.

לאט ובזהירות צולחים את הירידה וממשיכים להר יהב.

לאחר עליה קצרה והגעה לרכס, הירידה בעליית המדרגות.

למדרגות עץ אלו להר יהב יש מוניטין רע אולם זה הרבה פחות קשה ממש שנראה.

חוזרים לנחל נקרות נעבור אזור עם גבישים

ונמשיך במקטע קצר של דרך הבשמים.

ונגיע לנקודת הטמנת מים – של יניר במדבר. עוברים את חניון לילה נחל חולית – פגשנו בקבוצת ג'יפים שעשו על האש. הם התעניינו במסלול שלנו והציעו לנו תקרובת. ביקשנו קולה ולא היה להם!! לבסוף, חילקנו שם לילדים סוכריות ג'לי והמשכנו לגב חולית.

הגב נמצא מתחת למפל מרשים של נחל גלד.

הגב היה מלא לחלוטין, נקי וממש קפוא. לא הייתה ברירה ונכנסנו למים הקפואים.

לאחר חווית היפוטרמיה קצרה, עולים בעליה תלולה על שביל ישראל לגדה הדרומית

ומיד נמשיך צפונה נעלה ונעבור את המפל הראשון של נחל קמאי.

עולים במעלה הנחל. אינספור גבים מפוזרים לאורך הנחל.

הנוף מרשים ומיוחד. יש במעלה הנחל עוד  שלושה מפלים.

במפל השני , הצלחתי סוף סוף להגשים משאלה ולראות נבירות מאובנות.

מתחת למפל גב מרשים

גב מלמעלה:

את המפל השני עוקפים ממערב

את המפל השלישי עוקפים מצפון

את המפל הרביעי והאחרון עוקפים גם מצפון ויוצאים מהנחל למפער קמאי ובקעת ארדון. מתנועה בתוואי טכני, עם בולדרים, גבים, מצוקים עוברים לתוואי שונה לחלוטין – שטוח וקל לתנועה אולם זאת לזמן קצר בלבד.

בדרך נפגוש חברים שילוו אותנו לא מעט

כאן מגיעים לחלק המפחיד ביותר במסלול – העליה לרכס הר ארדון. ניתן לוותר על החלק הזה במסלול. המטרה להגיע לנאקב הסדקים הירושלמי – המעבר בסדק עצמו יחסית נוח (דורש טיפוס) אולם ההגעה לשם, בעליה על המצוק, קשה, מפחידה ומהממת. כמות המאובנים המרשימים המפוזרים עצומה, כנראה בגלל שאף אחד לא עובר שם. לא ברור המסלול עד לנאקב (אם יש מסלול) אולם יש צורך בזהירות ובנסיון בתוואי תלול ומצוקי זה.

בשלב זה כבר עברנו כ-50 ק"מ. המסלול שתוכנן היה 50 ק"מ אולם אם חשבנו שזה הסוף, טעות מרה בידנו.

ממשיכים לרוץ בתוואי נוח (נוח – הכוונה הכל אבנים קטנות, אבל אין בולדרים ותוואי יותר מאתגר) במגמת עליה לכיוון פסגת הר ארדון. לאחר מספר קילומטרים נוספים, מתחילים בטיפוס יותר תלול עד לפסגת הר ארדון – שיא הגובה במסלול. המסלול מהפסגה יורד ועובר את המצוק – עד לפיצול שבילים – כחול לחניון יום הר ארדון והשחור לחניון לילה הר ארדון.

זורמים עם המסלול השחור, בדיוק בשקיעה.

מייד נכנסים לרכב על מנת להגיע לשער ליד חאן השיירות לפני החושך.

56 ק"מ, 2,130 מטר טיפוס רמת קושי/טכניות –קשה מאוד. Self-supported

מאחר ומדובר על מסלול הדורש מיומנות רבה ויש להשלימו בזמן האור בלבד אני לא מפרסם אליו קישור. מי שמעוניין שיפנה אלי.