מאת: אופיר ורדי, 07/02/2021
תקופת הסגר בימי הקורונה מנעה מאיתנו לצאת לריצות ארוכות בשטח. מייד כשנודע לי שביום ראשון מסתיים הסגר עמדתי בפני דילמה משמעותית.האם ללכת להסתפר לאחר שלא הסתפרתי חודשים, או לרוץ מערד לעין בוקק ובחזרה.
ידעתי שאם אסתפר השיער יגדל בחזרה, אז למעשה זו פעולה חסרת תכלית אולם המסלול מערד לעין בוקק ובחזרה אולי כבר לא יהיה יותר. בזמנו הטיעון נשמע לי הגיוני אז בחרתי לרוץ את מרתון ערד בוקק.
ללא ספק זה אחד מהמסלולים השוממים ביותר שיש ואחד מהמרהיבים.
הרוב זה שבילי גמלים, אין שום סימן לציביליזציה, אין כלום – כלומר אפילו סימון שבילים אין, או צמחיה, חוץ מכמה גמלים שהסתובבו ביאוש.
מאזור המלונות של ערד, מגיעים לאחר מספר דקות למצפה יואב. משם ממשיכים בשבילי גמלים וחוצים מספר נחלים – נחל כידוד, נחל יעלים עד לחניון לילה מעלה יאיר. שביל ארבע על ארבע תלול וטכני – מעלה יאיר מוביל אותנו עד לים המלח. לאחר שממלאים מים וקונים גלידה בתחנת הדלק, נכנסים במצד בוקק בעליה תלולה לתצפית עין בוקק. משם, ההמשך בתוואי יותר נוח עד לנחל פרסה והר פרסה והמשך העליה לרוגם זוהר ובחזרה לערד.
כאשר רצים מסלול כזה לבד, צריך להכיר את היכולות והמגבלות של עצמך. יש במסלול נקודת מים אחת בלבד – בעין בוקק. רוב הדרך אין קליטה סלולרית, וכאמור, מדובר על מקום שומם במיוחד, ללא שבילים או מטיילים. המסלול טכני כמו רוב המסלולים במדבר ובאזור ים המלח.מסלול זה עורר ויכוח עקוב מדם ביני ובין דודי אלון שהגה את המסלול – האם עדיף להתחיל בעליה או בירידה. לי לא ממש איכפת, עליה, רידיה, העיקר שאפשר לרוץ.
אני בחרתי להתחיל בערד כי זה חסך לי שעה נסיעה ואז גם מגיעים לעין בוקק ולעליות כאשר חם ואז זה יותר קשה – כמו שכולם אוהבים.
אז לא הסתפרתי, תמיד יש אחרי הסגר הבא