שביל מגידו ביום אחד

מאת: אופיר ורדי 07/04/2024

שביל מגידו הוא שביל חדש יחסית אשר מחליף את שביל רמות מנשה. מדובר על שביל מעגלי העובר באזור רמות מנשה, ורובו בשבילים לבנים בין שדות ומטעים, כאשר חלקו על אספלט ובסינגלים. השביל עובר ביערות, חוצה נחלים, פוגש מעיינות רבים ונוגע בישובים השונים לאורכו כאשר ניתן לבקר באתרי המורשת (רובם לא חלק מהמסלול).

אורך השביל הוא כ-73-75 ק"מ והוא שביל קל מאוד מבחינת התוואי שאינו טכני ומבחינת עליות / ירידות שרובן מתונות. התקופה הטובה ביותר לבקר בשביל היא סוף החורף ותחילת האביב – כאשר הכל ירוק ופורח, לא חם מידי (השביל ברובו חשוף לשמש) והתוואי עביר מבחינת קוצים וצמחיה.

ניתן לעשות את השביל בשלושה או ארבעה ימים ואני כמובן בחרתי לרוץ אותו ביום אחד. מאחר והשביל מעגלי, ניתן להתחיל בכל נקודה לאורכו ולעשות אותו עם או נגד כיוון השעון. מאחר והשיקול היה לוגיסטי – אפשרות הצטיידות במים, שעות פתיחה של קרון הקפה, חניה בטוחה של הרכב וכדומה – החלטתי להתחיל את המסלול בישוב גלעד ולעשות אותו עם כיוון השעון. השומר בשער לא הסכים שאחנה את הרכב בישוב עצמו (בתירוצים כמו אין חניה פנויה, אין אישור, בקיצור – קמצן) ולכן חניתי בחניון הרקפות – הארכה של קילומטר למסלול.

בכל מקרה עם אור ראשון יצאנו לשבילים הנוחים המאפיינים את החלק הראשון של המסלול. רצים לאורך שדות חקלאיים, שטחים פתוחים של מגוון פרחי בר, עוברים לאורך נחלים זורמים – בקיצור אידיליה.

היו מוכנים לפגוש לא מעט פרות. לפעמים פרות בודדות, לפעמים קבוצה קטנה ולפעמים שדות שלמים של פרות

הקפדתי לרוץ בתוואי המדוייק של המסלול – השלמה מדוייקת של שביל ארוך זו חלק מהחוויה.

נמשיך כאשר הזריחה מלווה אותנו בצבעיה הדרמטים

לאחר כ-5 ק"מ, מגיעים לעין ניל"י – עין אום-שוף

בכל החצי הראשון של הריצה ניטש ויכוח עז בין חברי הקבוצה לגבי הצבע של סימון השביל. לא היתה הסכמה האם זה ורוד, סגול, תכלת, כתום או הצבע הנפוץ ששמו "לא ברור". גם העובדה שכל חברי הקבוצה עיוורי צבעים לא עזרה. הצבע הלא ברור הקשה קצת על הניווט – כי לפעמים הוא היה ורוד ולפעמים סגול, לפעמים תכלת ולפעמים לא ברור. כל מקרה תחליטו בעצמכם

ממשיכים ועוברים את מצפה גלעד כאשר אם אתה או את פרה, ניתן לטבול בשוקת.

לאורך כל המסלול יש לא מעט מעברי נחלים – אני חושב שלא היה רגע שבו הנעליים שלי היו יבשות (טוב, חוץ מהרגע הראשון של התחלת המסלול)

בהמשך מגיעים לעין סוקר

ממשיכים ועוברים בתעלה מתחת לכביש 6

הקפדתי מידי פעם לעצור ולהביט בנוף וגם אחורה, דבר שלפעמים אנחנו שוכחים בזמן ריצה

ההמשך בשבילים לבנים. עולים לנ.ג. 186

חוצים את נחל שלף

ועוברים שוב מתחת לכביש 6

נעבור את עין מחוללים

שרידים של תחנת קמח על נחל שלף

השביל לאורך נחל שלף חביב ביותר

מגיעים לעין דמומית – ירידה קטנה מהשביל

ועין דמומית עצמה:

ובהמשך לכביש 672 שבו הטמנו, מים וצידה להמשך המסלול.

זו נקודת המים הראשונה במסלול – לאחר 19 ק"מ. במקום זה גם קיים ברז על צינור מים גדול

כל מקרה מצפה אוכברג נמצא מספר ק"מ בהמשך וגם שם יש ברז אז הסתפקתי בפלאסק אחד שהטמנתי.

אני מגיע למצפה אוכברג – והברז שם לא פעיל. החלטתי להמשיך ולהסתדר עם מה שיש.

ממשיכים בשביל לכיוון נחל השופט כאשר מידי פעם יש לך פלאשבקים של מסלול סובב עמק המקורי – אם כי שביל מגידו עובר לרוב בשבילים מקבילים למסלול ההוא.

ממשיכים לאורך השדות המוריקים עד למסלול המונגש החדש של נחל השופט.

ממשיכים ביער ובסינגל חביב לבית העלמין הישן של קיבוץ הזורע. נכנסים למסלול פיראטי הנקרא overlook trail

כאן נמצא ספסל וברז מים פעיל

נמשיך בכביש ונעברו ליד עין זריק כאשר מולו נכנסים לסינגל האירוסים.

למעשה מכאן אופי המסלול משתנה. עד לכאן הרוב היה שבילים לבנים ואספלט – ומעכשיו יש יותר סינגלים, מעבר בשדות ללא מסלול ברור, תוואי יותר מאתגר.

סינגל האירוסים מתחבר לסינגל גחר ולנחל גחר

עוברים את עין גחר

נקודת המים הבא היא בית העלמין של עין השופט

ממשיכים כאשר לפרקים יש מעבר לא ברור בשדות סירפדים.

יש לציין שלרוב סימון המסלול ברור למדי אולם לפעמים הסימון דווקא בפיצולי שבילים לא קיים או שמוסתר על ידי הצמחיה. כל מקרה ברור שיש מסלול בשעון אז הסימון בשטח פחות מהותי.

המשך המסלול עובר ביער ובשבילים לא ברורים בשדות עד לנחל מדרך העובר בסמוך לישוב מדרך עוז. ממש בכניסה לישוב יש עגלת קפה חביבה.

רכשתי לעצמי אספרסו כפול ועוגה. קיבלתי פרוסת עוגה עצומה ובמשך עשר דקות לאחר שהצלחתי לסיים אותה לא הייתי מסוגל לאכול כלום.

מומלץ לקנות בעגלת הקפה משהו – גם בשביל לתמוך בעסקים קטנים מקומיים, גם שהעגלה תשאר למטיילים הבאים וגם כי הבעלים מאוד נחמד ומאפשר למלא מים.

כל מקרה, לא רחוק מעגלת הקפה – לאחר שנעבור את עין עזי

נגיע לתחנת הדלק היחידה במסלול. אני מפוצץ מהעוגה ולכן רכשתי רק קולה.

חוצים את הכביש, עוברים את תל מגידו ומגיעים לכניסה לקיבוץ מגידו ולפינת אמיר – נקודת מים נוספת.

יש לציין מידי פעם ראיתי מטיילים (ממש מועטים) – אולי בגלל שזה היה יום ראשון. גם ראוי לציין שרוב השביל היה ממש נקי.

נמשיך לנחל קיני – נחל חביב שבו נמצא גם עין קינה.

בשלב זה נתקלתי בנביעה לא מוסברת מאמצע השביל. הלכתי לחקור את מהות העניין ואני רואה זרם עז של מים טהורים הנובע מתוך מעין אסלה. אין זה אלא מתבקש שלמעיין הזה יקראו עין אסלה

 

נעבור את עיינות לגיו

ממשיכים בתוואי הקוצני / פראי שהשביל לא ממש ברור בו לפעמים, אם כי מאמץ הסימון ניכר לעין.

מגיעים לשער האחורי של מדרך עוז. סטיה קצרה לכיוון בית העלמין של הישוב הכרחית למילוי מים אחרון במסלול.

ממשיכים בתוואי היותר גבעתי – כאן יש יותר שדות בר ויערות ופחות שדות חקלאייים.

האם זה הזמן להכניס עוד תמונת נוף אופיינית של המסלול? אני לא רואה סיבה שלא. שימו לב לתוואי הנוף המאפיין את רוב המסלול

ממשיכים לעין כופרין – עין הכפר שבאופן מפתיע היה די רדוד

לסיום המסלול נשארו 6 ק"מ – בשביל נוח

קולות עזים של פרות נשמעים מכל עבר. ככל שממשיכים בשביל, הקולות מתגברים ואתה רואה גוש מאסיבי של פרות. עוברים דרך מכלאה עצומה. בשלב זה הסברתי לפרות שאני רץ 75 ק"מ ושאלתי אותן האם הן רוצות להצטרף אלי. התגובה השלילית שלהן הפתיעה אותי – בסדר, לא צריך

ישוב האליטיסטים גלעד נראה וזה סוף המסלול.

נקודות מים במסלול – החל מגלעד, עם כיוון השעון:

חציית כביש 672 – 19 ק"מ

מצפור אוכברג (אם יהיה פעיל) 21 ק"מ

ספסל מעל קיבוץ הזורע – 30 ק"מ

בית עלמין עין השופט – 37 ק"מ

עגלת קפה מדרך עוז – 47 ק"מ

תחנת דלק כביש 66 – 50 ק"מ

פינת אמיר – 51 ק"מ

בית עלמין מדרך עוז – 61 ק"מ

 

75 ק"מ, 2,000 מטר טיפוס רמת קושי/טכניות – קל. Self-Supported

למסלול ב-ihm לחצו כאן

למסלול בסטרבה לחצו כאן