הנתונים היבשים של המירוץ די מפחידים – מסלול טכני של 100 ק"מ, עם 7,900 מטר טיפוס – כלומר מירוץ עם שיפועים מהקשוחים ביותר שיש. לאור זה, התלבטתי אם להרשם למירוץ (לא באמת).
רישום למירוץ
הרישום מתבצע על בסיס כל הקודם זוכה ללא הגרלה – אם אתם מעוניינים להירשם כדאי לא לחכות יותר מידי. המירוץ מהווה קריטריון ל-Western States ומאפשר למסיימים רישום ללא הגרלה למירוץ Tor des Géants.
רעיון נחמד – מצלמים תמונה לפני המירוץ וממש בסיום
איך מתכוננים למירוץ?
השיפוע הממוצע במירוץ הוא כמעט 16% שזה קצת פחות מהשיפוע במנרה אולם נמשך לאורך 100 ק"מ של המירוץ. המפתח הוא לצבור הרבה שעות רגליים בשטח, בעליות, בירידות, בשטח טכני. קצת יותר מחודש לפני המירוץ השתתפתי במירוץ טרנסילבניה 100 ק"מ אשר גם הגיע לאחר עונה פורה במיוחד במדבר. כל מקרה לא התכוונתי לתקופת האימונים לפני המירוץ אלא לתכנון ההתנהלות במירוץ עצמו.
לרוב, ההכנות שלי למרוץ מתמצות בהתבוננות בגרף הגבהים. שאר הנתונים, אותי לפחות, קצת פחות מעניינים – למשל מה סוג השטח, עד כמה הוא טכני, איזה "אלמנטים" יש במירוץ (כמו תנאי מזג אוויר, מספר תחנות וכדומה). גרף הגבהים מכתיב את ההתנהלות שלי במירוץ, יחד עם בחינה מדוקדקת של הקילומטרים הראשונים שלו.
מאחר ואני מעוניין להתקדם בקצב שלי, אני בודק מתי נכנסים לסינגל הראשון. בסינגל הראשון, כל הרצים (תלוי בגודל המירוץ לפעמים זה בסביבות 100 רצים ולפעמים לכיוון ה-1,000) מתנקזים לטור אחד וכמו בכביש, כאשר מספר הנתיבים מצטמצם, יש פקק. מאחר ואני אף פעם לא מכיר את המסלול (כי אני אוהב לרוץ כל מירוץ רק פעם אחת), אני בוחן אותו במפות הרלוונטיות ואז מחליט באיזה קצב להתחיל בזינוק. זה תמיד מהר יותר ממה שהייתי רוצה, אבל אין ברירה.
GTC100
בעניין זה צריך להפעיל שיקול דעת מאחר וגם אין מה להיות מהירים מידי- זה לא נעים לעכב את כולם בעליה בסינגל אם אתה מוצא את עצמך בקרב רצי על ולכן רצוי להיות בסביבת רצים ביכולת שלך, או איטיים יותר.
זה פחות מסובך ממה שזה נשמע וברוב המקרים, עם קצת נסיון, אתה מתברג במיקום הנכון להתחלה. אחרי זה זה כל מקרה מסתדר ונפתח.
גרף הגבהים מכתיב עבורי את כל ניהול המירוץ. מגרף הגבהים ניתן ולקבל מידע רב – מהם החלקים הקשים במירוץ, מהי החשיפה לטמפרטורות קיצוניות (למשל, אם מגיעים לפסגות במהלך הלילה / בוקר מוקדם, אז בהכרח יהיה קר), והחלק החשוב – איך לנהל את המאמץ לאורך המירוץ.
מבחינה זו מירוץ ה-GTC100 קצת חריג. החלק הקשה בו הוא בהתחלה וגם בסוף.
גרף גבהים GTC100
ברוב מירוצי ההרים, כבר בהתחלה, מטפסים מהעיירה בעמק לפסגה של הר, כאן אין משהו שונה מהרגיל. במירוץ זה יש לשים לב למספר דברים – הראשון, שמק"מ 43 ועד לק"מ 60, אנחנו נמצאים בגובה מעל 2,400 מטר (כאשר השיא 2,850 מטר). מי שרגיש לגבהים – זה טווח משמעותי שמשפיע על קצב ההתקדמות וההרגשה. בנוסף, חלק גדול מהמירוץ (כ-60 ק"מ ממנו) מתקיים בגובה של מעל ל-2,000 מטר. יש כאלו שהגובה לא משפיע עליהם ויש כאלו שלא יכולים להתמודד איתו.
ככה השעון רואה את ה"שפיץ"
מקילומטר 75 מתחיל חלק קשה במיוחד. דבר ראשון – השפיץ – עליה של כ-820 מטר על 3.1 ק"מ. זה יותר קשה ממה שזה נראה כי הק"מ הראשון של העליה מאוד מתון, על שביל לבן, כלומר כל הקושי מתנקז ל-2 ק"מ שבהם כ-600 מטר טיפוס. די תלול. גם הירידה מהפסגה תלולה במיוחד עם דרדרת באותו שיפוע בדיוק.
לא זוכר איפה צילמו את זה
לאחר מכן נראה שמתחילים את העליה האחרונה – החלק המאתגר ביותר במירוץ, במיוחד כאשר אתה כבר עייף ומבין שאומנם קוראים למירוץ GTC 100 (כלומר 100 ק"מ) אולם למעשה הוא כ-107 ק"מ.. החלק הראשון בעליה הוא 600 מטר טיפוס על פני 4 ק"מ, ולאחר מכן כ-650 מטר טיפוס נוספים. בין לבין, גם יש עליות. משיא הגובה בעליה זו, יש מגמת ירידה (אולם כפי שאמרתי בעבר, מגמת ירידה זה לא אומר שהכל ירידה, יש שם עליות אכזריות באמצע) עד לסיום.
GTC 100
הבנתי שצריך לשמור כוחות לחלק האחרון של המירוץ, שם תהיה ההתמודדות האמיתית. זה אומר, לא לשרוף את עצמך בשום שלב ומי שלא יעשה את זה ישלם מחיר כבד (ואכן, אחוז הפרישה גבוה – כ-27% DNF, לדעתי כתוצאה מניהול לא נכון של המירוץ).
החלק האחרון, באמת היה קשה כמו שציפיתי אולם כפי שסבתא שלי אמרה, כל עוד מתקדמים בסוף זה נגמר. שלושת הק"מ האחרונים די זורמים וממש כיף לשים בהם גז, לטוס בסינגלים ואז בכניסה לקרומאייר עד לשער הסיום.
ההתנהלות במהלך המירוץ – והאם עשיתי טעות פטאלית?
אני מסתכל על רשימת ציוד החובה שהמארגנים מפרסמים ומשהו לא מסתדר. טוב, יש טלפון, 2 שמיכות מילוט, כוס, 2 פנסים. וזהו. זו לא ריצה בסובב הר איתן, 60% מהמסלול הוא בגובה מעל 2,000 מטר, כאשר במהלך הלילה מגיעים לפסגות חשופות ובכלל האזור האלפיני יותר קשוח ואין יערות שיגנו עליך מפני רוחות וקור.
סינגל באזור האלפיני
הצד החיובי שלא צריך לסחוב ציוד שלעולם לא תשתמש בו כמו מכנסי סערה וכל מיני ביגוד כסת"ח. עדיין, לקחתי מעיל גשם, כובע, כפפות ושרוולונים – אני עוד זוכר את הקור חודר העצמות שהיה במירוץ בטרנסילווניה כבר בגובה 2,000 מטר.
הטמפרטורה בזינוק מושלמת – ממש נעים. מטפסים, וכצפוי מתחיל להיות יותר קריר. הפעם לאורך כל המירוץ לא לבשתי שום דבר חם, כי אני אוהב קור. היה גם הרבה ערפל ואני אוהב ערפל. ואז התחיל לרדת גשם. בהתחלה זה היה טפטוף שהתחזק. כולם עוצרים מתחת לאיזה עץ ולובשים כל מה שיש להם. אנחנו בעליה לקראת שיא הגובה של המירוץ. טוב, חם לי מידי עם מעיל, אני מחליט להמשיך ככה. הגשם מתחזק. אני ממשיך. טוב אני מרגיש שזה משחק מוחות ביני לבין הגשם – מי ישבר קודם. זה יהיה ממש טפשי לעצור, להוציא את המעיל, להתלבש, להמשיך לרוץ ואז הגשם יפסק, שוב אני צריך לעצור, להוריד את המעיל. מצד שני, אם הגשם ימשיך ובגבהים יותר משמעותיים, זה לא חכם להיות רטוב כשממש קר.
טוב, הגשם ניצח. עצרתי. לבשתי מעיל. לשמחתי הגשם המשיך עוד לא מעט אז כל המאמץ לא היה לשווא. אל דאגה, בהמשך המירוץ נכנסו לחום משמעותי, כמובן שהגעתי מאוקלם לחלוטין לחום ועם חום אני יודע להתמודד לא רע.
ערפל?
מאחר וחלק גדול מהמירוץ הוא בגובה משמעותי, למי שלא רגיל לשהות בגבהים ולא מאוקלם לגובה, יש לקחת את זה בחשבון. מסיבה זו המירוץ הזה פחות מומלץ למירוץ 100 ק"מ ראשון – כדאי להתנסות בשהות בגובה כזה במירוצים אחרים, בהם נמצאים חלק קטן יותר מהזמן בגובה מעל 2,400 מטר.
כשאין ערפל יש נוף מרהיב
לשמחתי לא היו בעיות או קשיים משמעותיים במהלך המירוץ ולא עשיתי שום טעות פטאלית, אני לא מבין למה רשמתי את זה בכלל.
GTC100 – תיאור טכני של המירוץ
המסלול של המירוץ נמצא בשטח איטליה באזור שבין קורמאייר, פרה-סנט-דידייה ולה-ת'וויל לאורך כ-107 ק"מ עם טיפוס של 7,900 מטר. השנה, לאור ריבוי שלגים וזרימות חזקות בנחלים, היו שינויים מינורים במסלול (בעיקר עיקוף מקטעים מסוכנים או לא עבירים) והורדת המקטע של פירמידס קלקייר שהיה מסוכן מידי.
הזינוק ביום שישי בשעה 22:00 מפיאצה אבי הנרי ב-Courmayeur לכיוון Dolonne ו-Fonte Vittoria ואז לוקחים את השביל המוביל אל Champex di Pré-Saint-Didier. כל החלק הראשון הוא בלילה ולכן לא ממש אפשר להתרשם מהנוף – רצים בסינגלים ביערות, עולים לאזור האלפיני, אולם מאחר והיה ערפל, גם כשהנוף היה פתוח – לא רואים הרבה.
מבריכת Pré Saint Didier, ממשיכים לכיוון הכפר Arpy (שבו יש תחנת התרעננות), מטפסים עד Colle della Croce ואז יורדים ל-La Thuile.
אור ראשון במירוץ – סוף סוף מתחילים לראות את הנוף
ממשיכים בשביל המוביל ל-Deffeyes Refuge (נקודת התרעננות) לאחר קטע קצר ותלול עם שרשראות. השביל יורד למפלים ומגיע לארלי ב-La Thuile – עברנו כשליש מהמסלול ואנחנו לפני עליה משמעותית.
ממשיכים בכיוון ההפוך של מסלול ה-Tor des Géants® נכנסים לעמק Youlaz וממשיכים בטיפוס ארוך לנקודה הגבוהה ביותר של המירוץ מתחת ל-Mont Nix בגובה 2,850 מטר.
ירידה במקטע יחסית נוח
לאחר מכן, ממשיכים במקטע ארוך עד ל-Cole du Berrio Blanc (2818 מטר) ול-Mont Fortin , שם יש נקודת התרעננות נוספת בבקתה ניידת המוטסת במסוק.
כל שניה הראות משתנה בהתאם לערפל
המסלול ממשיך לצד האגמים לכיוון Col Chavanne , ואז יורדים אל Col de la Seigne – כאשר בכל החלק הזה אנחנו מעל לגובה של 2,500 מטר. ממשיכים לנקודת ההתרעננות נוספת ב-Elisabetta refuge.
מכאן המסלול ממשיך על שביל ה-Tour du Mont Blanc, עובר ליד אגם קומבל Arp Vieille ואגם Checrouit, ומגיע לתחנה נוספת ב-Maison Vieille.
ממש ניסיתי לתפוס את הפסגה
הדרך ממשיכה בירידה לכיוון Val Veny, ומכאן מתחילה הטיפוס לכיוון Pavillon du Mont Fréty שמוביל לתחנת הביניים Skyway Monte Bianco.
או שעולים או שיורדים
השביל ממשיך ל-La Palud ולאחר חציית הגשר, ממשיכים למרפסת בלצ'י. מהמרפסת של Val Ferret ממשיכים ל- Bonatti ועמק Malatrà, ובשלב זה עברנו בערך כחצי מהמירוץ.
על שתי העליות האחרונות, כבר כתבתי ולאחריהם יורדים בריצה (אם הארבע ראשי שלכם עדיין בחיים) לקורמאיור.
תמונה של אחרי המירוץ
מיד כשאתה מסיים לוקחים אותך בכח לתמונה של אחרי המירוץ.
למסלול בסטרבה לחצו כאןלסיים כזה מירוץ + בירה = חיוך
הרשמו לקבלת עדכונים
בכל פעם שיפורסם מאמר חדש באתר תקבלו מייל. המנויים מקבלים תכנים יחודיים שאינם מתפרסמים במקורות אחרים. אנחנו לא שולחים פרסומים או ספאם
תאור המסלולים וקובץ מסלול gpx הוא תיאורטי בלבד. חלק מהמסלולים כוללים קטעים מסכני חיים! היציאה למסלול היא באחריותכם בלבד! לפני יציאה למסלול יש לברר את תנאי מזג אוויר, שטחי אש, אישורי ואיסורי תנועה. רק חלק מהמסלולים נבדקו בפועל ויתכנו שינויים לאורך זמן.
